כל המאמרים במדור פרשה מזווית פסיכולוגית

"וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה: מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי" (שמות כ"ה, א'-ב'). אבקש להציע מבט סוציולוגי ופסיכולוגי על

כמה יכולים להכאיב בני אדם זה לזה! להרוג, להכות, לקלל, להכשיל, להצית, לגנוב, לגזול, לאבד, לנטוש אדם או בע"ח בצרתם, לשקר, לקחת שוחד וכו'. פרשת

יופייה של התורה שלנו, כך אני מאמינה, היא בהיותה נצחית ורלבנטית לחיינו מאז ולעולם. לעיתים הדבר אינו ניכר מקריאת פשט הכתוב ולשם חיבור ולמידה, אנו

עמוד ענן מלווה את עם ישראל בלכתו ביום ועמוד אש, בלילה: "וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן, לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ, וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ, לְהָאִיר לָהֶם לָלֶכֶת,

פרשת השבוע מפגישה אותנו עם הבכורה (מכת בכורות, פדיון פטר רחם) ומזמנת לנו עיון מרתק בסוגיות של גנטיקה וסביבה, "גורל" ובחירה. מבחינה ביולוגית, בכור הנו

זכורים לי המתח וההתרגשות, טרם חציית הקווים, בדרך ל"כיבוש הדגל" של הקבוצה היריבה. האדרנלין זרם בגוף וערנות חידדה את החושים. נמשכתי אל חווית החיוּת, אל

"וַיְדַבֵּר ה', אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, תָּקִים, אֶת-מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד. וְשַׂמְתָּ שָׁם, אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת… וְנָתַתָּה אֶת-מִזְבַּח הַזָּהָב, לִקְטֹרֶת, לִפְנֵי, אֲרוֹן

פרשתנו נפתחת בדיני עבד עברי ולמעשה "נלחמת", עבורנו ועבור החברה האנושית בכללה, על ערכי מוסר וחירות בתחום ההעסקה ובכלל. "ואין אדם רשאי למכור את עצמו

זכה יתרו שהפרשה תקרא על שמו וּתְלַמֵּד אותנו פרק בהלכות משפחה. עשר דברות נאמרו לנו בסיני ואחת נוספת ניבטת מתוך הפסוקים: "כבד את חמיך ואת

קשה לדמיין כיצד עמד העם במתח, בשמעו את מרכבות המצרים מתקרבות ורודפות אחריו אל תוך הים. החשש מפני החושך, המים, הרעש, עצם המנוסה, הדאגה לבני