כל הפוסטים בקניגסברג

בצאת ישראל ממצרים ולאחר ההתעלות בשירת הים, החלה ההתדרדרות בהתנהגות עם ישראל, כאשר המחסור במים היווה את העילה לתלונות חוזרות

לקראת צאתם ממצרים נצטוו בני ישראל לקחת שה לבית אבות שה לבית, לשחוט אותו, ולאכול אותו בחיפזון על מצות ומרורים.

ליד הסנה הבוער משה נתבקש להיות שליח ה' להוציא את בני ישראל ממצרים. הוא ביקש להשתחרר מהשליחות. הקב"ה לא הרפה

תיאור הכיתוב על הלוחות שמשה קיבל מהקב"ה בהר סיני הוא: "שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱ-לֹהִים" (שמות לא').

מאז חורבן בית המקדש, התפילות באות במקום הקטורת והקרבנות, לכן התקינו חז"ל לומר את פרשת הקטורת, ואת הברייתא "פיטום הקטורת"

בין הקטע המתאר את חומרי הגלם שיש לקחת לצורכי בניית המשכן לבין הקטע המתאר את הכנת כלי המשכן, מופיע פסוק

הקב"ה הבטיח לבני ישראל לעזור להם בכיבוש הארץ, אך התנה תנאי: "לֹא תִכְרֹת לָהֶם וְלֵאלֹהֵיהֶם בְּרִית: לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ פֶּן

גניבה, היא מצוות לא תעשה מהתורה, של לקיחת חפץ בחשאי, ללא ידיעת הבעלים, ונלמדת מהפסוק: "לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא

אחת המצוות הראשונות שנצטוו בני ישראל בצאתם ממצרים היא: "זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים כִּי בְּחֹזֶק

ביציאת מצרים נאמר על בני ישראל: "וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם…"