כל הפוסטים בפרופ' אביעד הכהן

המשא והמתן הממושך שמתנהל עם איראן בנוגע לתוכנית הגרעין שלה מעורר לא אחת פליאה, אם לא גיחוך, בעיני חלק גדול

מעבר לרשות – ואולי לחובה – שיש לכל אדם לבטא את דעתו, אפילו דעת יחיד היא, אין לבטל לחלוטין דעה

זיכרון עשוי להפוך בקלות למעשה תעתועים. לא אחת, "זוכר" אדם דברים שלא היו ולא נבראו, אפילו לא משל היו, ומשכיח

פרשת בחוקותי, היא אחת מהפרשיות העוצמתיות ביותר בתורה. עיון בה מלמד שלא קיים מתאם (פרופורציה) בין שני חלקיה. הברכה נפרשת

  "אבטיח – ששית. בטטה – בית דין. ענבים – תוצרת חו"ל יבוא. האבטיחים שהגיעו – עולי מצרים". זוהי הרשימה

בימים אלה, ללא רעש וצלצולים, פרש מכהונתו השופט ניל הנדל, המשנה לנשיאת בית המשפט העליון. הפרישה עברה כמעט בשקט, מתחת

במסורת ישראל נתקבע שמו של חג הפסח, בין שאר שמותיו, כ"חג החירות". ביטוי לדבר יש גם בסדר התפילה, שבה מוגדר

  בין המראות הקשים של מלחמת רוסיה-אוקראינה ניבטות, זעיר פה זעיר שם, גם קרני אור אחדות. אחת הבולטות שבהן היא

היה זה לפני כארבעים שנה. מו"ר הרב ד"ר אהרן ליכטנשטיין ע"ה עמד בהיכל ישיבת "הר עציון", ותיאר בצבעים עזים את

  מלחמה היא הרע-מכל-רע. גם כאשר יש בה כורח או צורך. אין מלחמות שמחות. כל מי שחווה אי פעם את