כל הפוסטים באחרי מות

בשנים האחרונות זכה השבוע שבין יום הזיכרון לשואה ולגבורה לבין יום הזיכרון לחללי צה"ל ויום העצמאות לשם 'שבוע הגבורה'. כינוי

השבועיים הקרובים, שבהם נציין את יום השואה והגבורה, את יום הזיכרון ויום העצמאות, הם השבועיים הטעונים והרגישים ביותר בשנה בחברה

בני ישראל יוצאים ממצרים, מתחילים את מסעם במדבר, ואנו נחשפים פרשייה אחר פרשייה, לציוויים השונים שהם, ולמעשה גם אנחנו, מקבלים

"לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד. יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה. יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱ-לֹהֵי יַעֲקֹב [תהילים כ]. "כשאתה בצרה, תגיד תהילים פרק כ', שמתחיל

סיפור מדהים ומרגש מביא הרב ישראל מאיר לאו בספרו "אל תשלח ידך אל הנער". הוא מתאר מפגש שהתקיים בין קבוצה

צילה הקודר של השואה מרחף מעל שמי המדינה, כפי שלא היה מאז הקמתה. מייד לאחר שמחת תורה פרחו הדימויים של

'הבנת' אירועים לא נעימים ברמה אישית או ציבורית, באה לידי ביטוי במשפט המתרץ: "ככה רצה הגורל". אירועים משמחים יותר זוכים

לכל "7 באוקטובר" יש "8 באוקטובר". לכל "שבעת ימי אבל", יש את ה"ויהי (לשון וי, קינה, נהי ובכי) ביום השמיני"

וורט ידוע ומוכר מחבר בין שמות שלוש הפרשות אחרי-מות-קדושים-אמור, כפתיח לדברי הספד. בשבת המיוחדת הזו שאחרי רצף הימים הלאומיים: יום

"וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת-שְׁתֵּי יָדָו, עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי, וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת-כָּל-עֲוֺנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל… וְנָתַן אֹתָם עַל-רֹאשׁ הַשָּׂעִיר, וְשִׁלַּח בְּיַד-אִישׁ עִתִּי