כל הפוסטים באלינור רחימי

אני רוצה לפתוח במשהו שחשוב ויקר לליבי, ואני חושבת שהוא צריך להיות חשוב ויקר לכל יהודי. בכל הזדמנות שהייתה לי

לפני כמה ימים נחשפתי לפוסט של אחת מהשדכניות המוכרות במגזר. כמובן שהפוסט מאשים אותנו הרווקות שאנחנו פמיניסטיות לא נגישות, שלא

לפעמים, כשאני מדברת בעל כורחי עם שדכניות מהדור הישן, אני מרגישה כאילו הגעתי לבדיקות בטיפת חלב. השאלות החודרניות שנשאלות הן

הימים הנוראים בכלל, ויום כיפור, בפרט תמיד מעלים בי תחושה של חשבון נפש, לא רק מול אלוקים והחברה, אלא גם

השבוע חגגתי 10,000 עוקבים בפייסבוק (אם אתם עדיין לא שם, בואו!). ככה, בלי לשים לב תוך כדי ששיתפתי בכאב שלי,

בזמן האחרון אנחנו מתבשרים על אירוסין של לא מעט אלמנות מלחמה. אין משהו יותר משמח ומנחם מזוג שמצא אהבה, בטח

כולם תמיד מדברים על המורכבויות של הרווקות והרווקים בתקופות החגים, הרבה מהם בורחים הרחק מהמשפחות, והמחמירים אפילו בורחים מהארץ. הארוחות

כולם תמיד מדברים על הקשיים והמורכבויות של הרווקות והרווקים בתקופות החגים, הרבה מהם בורחים הרחק מהמשפחות, והמחמירים אפילו בורחים מהארץ.

כרגיל, גם לקראת שנת הלימודים תשפ"ו מתמודדת מערכת החינוך בפני מצוקת כוח אדם, אך נדמה שהפעם היא חריפה מתמיד: שבועות