כל הפוסטים בנעמי יפה עיני

בימים אלו, ידע הוא לכאורה הכוח שלנו. אנו צורכים חדשות במינון גבוה, עוקבים אחר ניתוחים ותרחישי "מה יהיה", וסופגים אינספור

בשעה שתושבי הצפון מתעוררים לקול אזעקות ורעמי נפילות, ומשפחות הלוחמים מחסירות פעימה עם כל מבזק חדשות, נדמה כי במרכז המדינה

המושג "מיתת נשיקה" נשמע בימינו כהד מעולם אחר. חז"ל ייחסו פרידה כזו מהעולם לצדיקים: יציאת נשמה שאין בה מאבק אלא

אני מכירה 'סרבני ממ"ד', ודעתי נחרצת בעניין חשיבות ההתמגנות. כשהאזעקה מפלחת את האוויר, רובנו פועלים על אוטומט ורצים לממ"ד או

‫בעת כתיבת שורות אלו, שוררת "הפסקת אש" מול איראן ו(אולי) לבנון. בשורת הפסקת אש היא, לטעמי, רגע של "בין השמשות"

כולנו מייחלים לחירות – לאותה תחושה עמוקה של היכולת לבחור ולעצב את חיינו ללא תנאים ומגבלות. לכאורה, העולם המערבי מציע

הגדת הפסח עבורי אינה רק סיפור היסטורי, אלא מראה המוצבת מול כל דור ודור. באופן זה, ארבעת הבנים אינם רק

לפעמים, כדי לקבל פרופורציה אמיתית על החיים, כדאי פשוט לשבת לשיחה עם בת 97. זמן לא מבוטל רציתי לבקר את

הורים יקרים (וגם סבים וסבתות מארחים), בימים של מלחמה אציע להלן מספר צעדי התמודדות והגברת חוסן, השאובים מגישת הלוגותרפיה, שפיתח

במציאות של מלחמה רב-זירתית ואיום מתמשך, גישת הלוגותרפיה של ויקטור פראנקל מציעה לנו "ערכת הישרדות" פסיכולוגית – דרך לא רק