המטפל הפצוע
"כמה כוחות ותעצומות גיליתי במשפחה שלו/ה… אתם חיזקתם ומחזקים אותי". אמירות כאלה, ודומות להן, נשמעות מפיהם של רבים המגיעים להלוויות,
כל הפוסטים בנעמי יפה עיני
עד החטוף האחרון?
"לא נתחיל את תהליך הריפוי, עד שישוחרר החטוף האחרון". משפט זה מלווה אותנו זמן ארוך ומהדהד בתקשורת ללא הפסקה. חטוף
תאומי "כבר" ו"תמיד" מעכבי שינוי ויצירתיות
במהלך המלחמה נחשפנו ועודנו נחשפים, ליוזמות ציוניות וחברתיות רבות ומגוונות: תמיכה במשפחות מפונים ומילואימניקים, תרומות וחלוקת ציוד ומזון לחיילים, התנדבות
המבדיל בין קודש לקודש
כבר תקופה ממושכת שביום חמישי, בסביבות השעה ארבע אחה"צ, מגיעות תמונות צובטות לב: הבן במדים, מחזיק פעוטה חייכנית. אני מברכת
כאב המימוש וההגשמה
כאשר תקווה או חלום מתגשמים ברגעים הראשונים, הם מלווים בשמחה גדולה. אך לרוב, תוך זמן קצר יחסית, עוצמתם מצטמצמת ופער
'עַיִן בְּמַר בּוֹכָה וְלֵב שָׂמֵחַ'
ציטוט הכותרת של הטור השבוע מקורו בפיוט: 'עֵת שַׁעֲרֵי רָצוֹן לְהִפָּתֵחַ' או 'עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד', המיוחס לרבי יהודה בן-שמואל אבן-עבאס ומושר
להקשיב לקולות
בחג הסוכות אנו חשופים לקולות. דפנות הסוכה והגג הפתוח לכוכבים, משרטטים עבורנו מציאות אפשרית חדשה מחוצה לנו ובתוכנו. בחג הסוכות