כל המאמרים במדור תולדות

החינוך לאמונה ולמידות יישאר לעד הבסיס לתולדות האומה ורציפות הדורות מערכת החינוך נמצאת במרכז ההתעניינות של החברה הישראלית. בשנים האחרונות היא גם זוכה לנתח הגדול

"אֵין עַם אֲשֶׁר יִסּוֹג מֵחֲפִירוֹת חַיָּיו", שורר המשורר נתן אלתרמן ב"זמר הפלוגות" שלו. אך מהן "חפירות חייו" של עַם, והיכן ניתן למוצאן? בלשון ימינו, הפכה

כשיעקב מגיע אל אביו, מתפלא יצחק על המהירות שבה הופיע לפניו, שאינה תואמת את ציפייתו ממשך הציד של בנו. "ויאמר יצחק אל בנו מה זה

מנקודת מבטו של יעקב עשו עשה טעות גדולה, אבל מבחינתו של עשו מדובר בעסקה ראויה ומשתלמת בניסוי שנערך בסוף שנות ה-60 של המאה העשרים באוניברסיטת

הרב נפתלי צבי יהודה ברלין (הנצי"ב) בפירושו "העמק דבר" [בראשית כד סה] מסביר מדוע לא הצליחו רבקה ויצחק ליישב בהידברות את חילוקי הדעות שלהם ביחסם

יש הטוענים שקרוב ל-50% מיוצאי המגזר הציוני דתי הם דתל"שים, ואולם, כפי שהראה אריאל פינקלשטיין בספרו המקיף "החברה הדתית-לאומית בנתונים" בהוצאת "נאמני תורה ועבודה", ההערכה

  מטרת התורה בתיאור ליקוי המאורות של יצחק באה גם להזהיר מפני שיקול דעת מוטעה המושפע מריח קטורת ומנימוסי עשיו הפרשה פותחת בתיאור מצב לקות

כאשר אנו מתבוננים בהפטרת השבת, שוב נראה כי הקשר בינה לפרשה הינו שטחי, משום שפסוקים אחדים ממנה מזכירים את הפרשה, בכך שאומר הנביא: "הֲלוֹא־אָ֨ח עֵשָׂ֤ו

עוד סיפור מקראי לכאורה מוזר ובלתי סביר בעליל. יעקב אבינו "איש תם יושב אוהלים", עושה את עסקת חייו, קונה בכורה בנזיד עדשים. הוא 'מנצל' הזדמנות

המתחים במשפחה אינם נעוצים רק ביחסי יעקב ועשיו. מאחורי הקלעים המתח החמור יותר הוא במחלוקת שבין רבקה ויצחק במרכז פרשתנו מצוי סיפור "גניבת הברכות" על