כל המאמרים במדור זווית אישית

על פניו נראה שיש שתי מגמות סותרות ביחסי עם ישראל עם העולם. מצד אחד, כאשר אברהם אבי האומה מקבל את שמו 'אברהם', ההסבר הנלווה למשמעות

כוח נבואתה, ומנהיגותה של מרים יובילו אותה להנהיג לאחר יציאת מצרים בשנה הארבעים להליכה במדבר, ערב הכניסה לארץ המובטחת, נפרד העם היהודי מאחת מדמויות ההוד

כל אדם נושא באחריות לגבי חייו שלו, ולא תמיד יהיה עליו לשלם על מחדלים ועוולות שעושה הציבור שאליו הוא משתייך רגעי משבר קשים ודרמטיים עוברים

העם חי במרחב עולמי בו יש כוחות נוספים, עמים ומעצמות, שאי אפשר להתעלם מנוכחותם, מכוחם, מהשפעתם ומדעתם סדרה של התקפות טרור על יישובים יהודיים באמצע

מנהיגות היא עבודת צוות, תמיכה הדדית, שותפות בנשיאה בעול, מתן גיבוי וכוח האחד לשני משבר לאומי, מוראלי ומנהיגותי קשה פורץ בעם ישראל כבר עם תחילת

ישנם ימים בהם נדרש האדם להתמודד מול המציאות, השבר, האתגר והחזון גם ברמה האישית הפרטית והמשפחתית, וגם ברמה הקהילתית- לאומית זו מול זו ניצבות מולנו

תזמורת איכותית לא מוותרת על אף כלי, ועם ייחודי לא מוותר על אף שבט. שבט ושבת אחים ושבטים גם יחד לכאורה, ההיסטוריה היהודית מאז יציאת

אמון בין אנשים הוא תנאי בסיסי לקיומה של חברה החשש הזה ש'דופקים אותנו'… ש'מקמבנים' אותנו, שעובדים עלינו וכו', פוגש אותנו לאורך כל היום- בקניה או

הביטוי 'חילול ה", מתאר מצב של פגיעה וזלזול במשהו, במישהו, בסמל או בערך קדוש, במיוחד אם זה שעושה את המעשה הוא אדם מוכר, חשוב, מנהיג,

  כמה ענווה נדרשת כדי להכפיף את עצמך להאזין לקולות של אלו, שראו כבר כל כך הרבה במהלך חייהם   שני פעלים ושני סוגי מערכות