כל המאמרים במדור מועדים

השופט אליקים רובינשטיין המשנה לנשיאה (בדימוס) בית המשפט העליון ערב חג החרות השנה מקדים במעט את ציון שבעים שנה למדינת ישראל. נס יציאת מצרים באותות

מהו טעמה של מצוות אכילת מצה? תשובתו של בעל ההגדה היא "על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ". זהו הטעם המוכר והידוע, אך יש

בדיחה יהודית עתיקה מספרת על שני בני זוג יהודים שהחליטו, לא עלינו, להמיר את דתם. הלכו לכנסייה, עברו את טקס הטבילה ועברו לדת האחרת. בחלוף

הרב יצחק נריה יו"ר קרן "אחד לאחד" על אף שמהבטן וממבט ראשון מתבקש לענות על שאלה הזו ודאי, למה לא? אמת היא שזו שאלה הלכתית

הפער בין הרעיון הגדול לבין העיסוק בפרטים הקטנים בא לידי ביטוי קיצוני בחג הפסח. הרעיון הגדול של החג הוא החרות, אולם ההכנות לקראתו כרוכות בעיסוק

סיימנו את רשימתנו הקודמת בשאלה כיצד ניתן לגשר על הפער שבין חובת ההסבה ההלכתית ובין מציאות ימינו, בה אנו אוכלים סעודותינו על כסאות וישובים מסביב

עם התקרבותו של הפסח, עולה רמת התכונה בכל בתי ישראל, אם בניקוי החמץ הגשמי ואם בביעור שאריות החמץ הרוחניות. אחת הדרכים לזכך את נפשנו היא

עשרים וחמש שנים אני דורש את דרשת שבת הגדול, וכלום לא השתנה. עדיין תהליך ההכנה מלווה בפחד, תהיה, תפילה ותקווה שהדברים יהיו לרצון. החרדות הללו

בפרשת החודש אנו קוראים על הצווי הא-להי למשה להכין את בני ישראל לקראת היציאה ממצרים. בין השאר כתוב שם, ביחס להכנה הגופנית לקראת היציאה (שמות

אחת החובות המובהקות המעצבות את ליל הסדר כחגיגה של חירות היא חובת ההסבה. חובה זו מוזכרת כבר במשנה הראשונה שבפרק האחרון של מסכת פסחים, הפרק