כל המאמרים במדור פרשה מזווית פסיכולוגית

לפני שבוע וחצי חגגנו את יום העצמאות ובעוד שבוע וחצי נחגוג את יום ירושלים, ובתווך שבין המדינה לירושלים, נקרא את הפטרת אמור. הפטרת פרשת אמור

"וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה." (ויקרא כ"ג, ט"ו) זמן ספירת העומר עכשיו, ומצוותה נזכרת בפרשתנו, וכן מִסְפָּרים

"וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ: הָיָה דְּבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר: הִנֵּה חֲנַמְאֵל בֶּן שַׁלֻּם דֹּדְךָ בָּא אֵלֶיךָ לֵאמֹר: קְנֵה לְךָ אֶת שָׂדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת, כִּי לְךָ מִשְׁפַּט הַגְּאֻלָּה

מוצאת אני בהפטרת בחוקתי דיסוננס (חוסר איזון) פנימי המתקיים באדם לאורך חייו. מחד גיסא- יודע הוא כי הקב"ה הנו מקור לשפע, לבטחון, לנחמה והמענה למצוקותיו:

"… וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל-אֲחֻזָּתוֹ, וְאִישׁ אֶל-מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ" (ויקרא כ"ה, י'). בשנת היובל משוחררים העבדים לבתיהם ויכולים לחזור אל אדמותיהם ואל משפחותיהם. מועד מכונן זה, ה"מאפס"

"אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ, וְאֶת-מִצְו‍ֹתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם; וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם, וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ." (ויקרא כ"ו, ג'-ד') קובע הפסוק, שתנובת הארץ ומזונותיו של

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת, קְרָא אֶת-יְהוֹשֻׁעַ וְהִתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד, וַאֲצַוֶּנּוּ…" (דברים, ל"א, י"ד) משה רבנו מתבשר בפסוק זה אודות מותו הקרוב. אמנם

הפטרת הפרשה עוסקת ביפתח הגלעדי ובמלחמתו בבני עמון (שופטים/י"א). עם ישראל מצוי בצרה (יחסיו עם ה' מעורערים) והוא מחפש אדם מושיע, גיבור חיל. האיש נמצא

פרשת קורח וכן ההפטרה שלה, המופיעה בספר שמואל, מציגות בפנינו מציאות חריגה של נוכחות אלוקית: "בליעתם" של קורח ועדתו בבטן באדמה ומטהו של אהרון המנץ

הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָּאִים בָּאָרֶץ, אֶת-תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי הַזֶּה תִּקְשְׁרִי בַּחַלּוֹן, אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּנוּ בּוֹ. וְאֶת- אָבִיךָ וְאֶת-אִמֵּךְ וְאֶת אַחַיִךְ וְאֶת כָּל-בֵּית אָבִיךְ תַּאַסְפִי אֵלַיִךְ הַבַּיְתָה (יהושוע