כל המאמרים במדור תורה ומדע בפרשה

אהרן הכהן נצטווה להדליק את הנרות שבמשכן בשפה ייחודית: "… בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת" (במדבר ח'). ביטוי זה מופיע

אחד האיסורים החלים על היהודי הרוצה למצוא מזור לנפשו הדואבת, הוא להתנזר משתיית יין, חומץ יין, ומאכילת מוצרי הגפן: "מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ

משחר ההיסטוריה האנושית ועד ימינו, כמעט בכל התרבויות, הייחוס המשפחתי הלך אחר האב. היהדות אינה יוצאת מהכלל, וכך מצינו בפרשת השבוע את העדות לכך: "שְׂאוּ

יש סוג אחד של נדר שבו האדם אוסר על עצמו הנאות המותרות לו על פי התורה: "אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לה' אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר

בספירת שבט ראובן מזכירה התורה את חטא קורח ועדתו, שעליהם נמנו גם דתן ואבירם בני שבט זה, והעונשים שקיבלו: "וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם

כאשר בלק שכר את בלעם לקלל את עם ישראל, הוא דאג לכך שבלעם לא ייחשף לכל העם אלא רק לקצהו: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו בָּלָק לְכָה נָּא

בסיום הדיון עם ה' בלעם קיבל אישור מותנה להתלוות לשרי מואב: "אַךְ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תַעֲשֶׂה". כדי לוודא שבלעם אכן הפנים את

לאחר חטא המרגלים והעונש הכבד שהושת עליהם בעטיו, תגובות העם היו: "וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם מְאֹד: וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר וַיַּעֲלוּ אֶל רֹאשׁ הָהָר לֵאמֹר הִנֶּנּוּ וְעָלִינוּ אֶל הַמָּקוֹם

חג השבועות נקבע כחג מתן תורה, אף על פי ששם זה אינו מוזכר בתורה. חז"ל הצמידו שם זה למגוון שמות החג: חג הביכורים, חג הקציר

בלק לקח את בלעם לשדה צופים כדי שיקלל את עם ישראל. במקום הקללה ה' שם בפי בלעם את הדברים הבאים: "וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר קוּם בָּלָק