כל הפוסטים בהרב ד"ר שלום שרון

לפני כארבע שנים, התוודעתי בפעם הראשונה למילה "פוליאמוריה". היה זה במהלך טיול באתיופיה תוך כדי דיון בשאלה האם על פי

העובדה שקהילת  "ביתא ישראל" היא קבוצה יהודית שאינה שייכת לקנון הטקסטואלי יהודי  אשר התפתח על ידי החכמים לאחר חורבן בית

70% מנתח התפילות בחג הסיגד עסקו בעיקר בחידוש הברית בין העם לא-לוהים, בין אדם לחברו חג הסיגד חל 50 ימים

מספרים שיהודי "דתי" עם כיפה וזקן פונה ליהודי "חילוני" בשאלה: "יהודי, איפה הזקן שלך?" וה"חילוני" משיב לו: "זקן, איפה היהודי

אברהם אבינו עובר הרבה מסעות. המסע הראשון מתחיל במילים: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך", והמסע האחרון מסתיים כך: "לך

אני זוכר שעליתי לדוכן לשאת דבר תורה קצר בבית הכנסת של יוצאי אתיופיה בקריית גת לפני שני עשורים. היה זה

ידידי, פרופסור אפרים יצחק (יהודי אמריקאי יליד אתיופיה, שאביו ממוצא תימני ואימו ממוצא אתיופי), מספר שבאחת מהרצאותיו בשנות השבעים בניו

הפרשה פותחת: "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי". כמה מאות שנים לאחר מכן פותח ישעיהו הנביא את אחת הנבואות

  לחלק מחכמי הקהילה האתיופית לא היה ידוע על מנהג התקיעה בשופר, שהופסקה, שכן היא עלולה היתה להתפרש כמרד בשלטון

בהמשך למאמר הקודם, על הברכות שתיקנו חכמים, אבקש לעצור ולחשוב – האם אכן חכמים תיקנו לברך בשם ומלכות על נעליים?