כל הפוסטים בפרופ' אביעד הכהן

המפגש המחודש עם פרשת השבוע מזמן לנו בכל שנה חוויה חדשה. פסוקים שנקראו על ידינו עשרות ואולי מאות פעמים בשנים

כשהיה אחד מחבריי נרדם בשעת שיעורו של ראש ישיבת "הכותל", היה הרב ישעיהו הדרי ע"ה רומז בעדינות ליושב בצדו שיעיר

  "להצלחה אבות רבים; הכישלון הוא יתום". אמירה רווחת זו מוכחת במציאות מדי יום ביומו. כאשר מופיעה על במת ההיסטוריה

במשך שנים הבטיחו לנו "מזרח תיכון חדש". הבטיחו גם יונה, עלה של זית, הבטיחו שלום בבית. אז הבטיחו (כמו שאמר

אגדה אורבנית מספרת שבסמוך לפני תשעה באב ניגש אחד הבחורים בפוניבז' ל"מרן ראש הישיבה", הגרא"מ שך ע"ה, ושאל אותו האם

לפי מסורת חז"ל, "מגילת הקינות", חיבור אֵיכָה על חורבן הבית הראשון, מיוחסת לירמיהו הנביא. זה אלפי שנים היא נקראת ונלמדת,

חילופי השלטון הצפויים בנשיאות ארה"ב, בחירת הרבנים הראשיים לישראל והדרישה להחליף את צמרת ההנהגה הישראלית, הפוליטית והצבאית, בעקבות מאורעות 7

"הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב". פסוק זה, מנבואתו של בלעם הרשע, מצוטט תדיר על ידי מדינאים וסתם יהודים,

מעשה ביהודי שעלה לארץ מרוסיה בתקופת הקומוניזם. "איך היה האוכל ברוסיה?" נשאל. "לא יכולתי להתלונן". "ואיך הייתה העבודה?". "ממש לא

"פרשת קרח יפה נדרשת". במילים אלה פותח רש"י את פירושו לפרשה, שמאז ועד היום, נשתברו עליה קולמוסין הרבה ונערמו על