כל הפוסטים בדברים חזון

יהודי אתיופיה לא חיו את תודעת החורבן. הם חיו בתודעה עמוקה של גאולה ושל חלום, כיסופים ותשוקה לירושלים. הם חשבו

בפרשת דברים מתוארים יחסי עמ"י והקב"ה לאורך שנות המדבר. גם בשמות יד יט ניתן למצוא ביטוי ליחסים אלו: "וַיִּסַּע מַלְאַךְ

האם ניתן לומר דברים קשים האחד על השני – בלי לפגוע? כיצד נכון להוכיח את מי שראוי לקבל תוכחה, ובד

במהלך התוכחה מבקר משה את העם על כך, שבעטיו של חטא המרגלים הוא-משה לא ייכנס לארץ, וכך נאמר:  "גַּם בִּי

פרשת דברים, שנקרא השבת, הינה הפרשה אותה תמיד קוראים לפני תשעה באב, יום שבו נחרב בית המקדש והתחילה גלות עם

השבת שלפני תשעה באב מכונה שַׁבַּת חֲזוֹן על שם ההפטרה הפותחת במילים – "חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על

בין שלל המצוות והתיאורים שנכללו בו, כולל ספר דברים, "הנאום האחרון של משה", או "משנה תורה" בפי חז"ל, גם פרקי

מדוע משה בנאומו המפורסם בספר דברים חוזר על המסע במדבר לפני מותו? גישה רציונלית תגיד שהעם הנמצא מולו כעת אלו

  גם אם האדם מוקף לשכות יועצים ועוזרים למיניהם- בסופו של יום הוא ניצב שם לבדו, ויעמוד לבדו למשפט ההיסטוריה

כאשר הכשל היה בלומדי התורה שהם לב האומה, כי אז אפסה כל תקוה לתיקון המסגרת הקיימת במסכת יומא [ט ב] אמרו: "מקדש