כל הפוסטים ביאיר אבידן

המסע במדבר יוצא לדרך. יש הנהגה. יש מוסדות. יש חזון. יש יעד משותף. אבל מהר מאוד מתחילים להופיע עייפות, תלונות,

פרשת "נשא" עוסקת בכיצד שומרים שהמחנה שאך זה נבנה  לא יתפרק מבפנים. הפרשה נפתחת במילים "נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ" כאשר הכוונה

ספר מדבר, הרביעי מחמשת חומשי תורה, הוא במידה רבה ספר המעבר. אחרי ספר בראשית שעסק במשפחה שהפכה לעם, ספר שמות

אחרי פרשת אמור, המדברת על סטנדרט הנהגה ואמון, מגיעה פרשת בהר ולוקחת את עקרונות אלה אל המרחב הרגיש והמורכב של

פרשת "אמור" נפתחת בדרישה לסטנדרט גבוה במיוחד ממי שנושא באחריות ציבורית. הכהנים מצווים על טהרה, ריסון ומשמעת אישית, זאת לא

פרשת "אחרי מות" נפתחת באירוע מטלטל של מות בני אהרן, ומייד מציבה גבולות ברורים לעבודת הקודש. היא מתמקדת בעבודת יום

פרשות "תזריע" ו"מצורע" נראות במבט ראשון כאילו נלקחו מעולם עתיק וזר של נגעים וטקסים. אך בין הפסוקים העוסקים בכתמי עור

פרשת צו ממשיכה את פרשת ויקרא, אבל מזיזה את המוקד. אם בפרשת ויקרא הכול מתחיל מהרגע שבו אדם נכשל, מבין

יאיר אבידן פרשת ויקרא פותחת את הספר השלישי בתורה ומציגה מערכת מפורטת של קורבנות – עולה, שלמים, חטאת ואשם. מעבר

פרשת "ויקהל" נפתחת – "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל". המילה "ויקהל" פשוטה לכאורה, אך בהחלט בעלת משמעות. לאחר