כל הפוסטים בניצבים וילך

אנו נמצאים בעיצומם של ימי הסליחות ורגע לפני ראש השנה ויום הכיפורים. ימים מלאי הוד והדר, המבקשים להביא אותנו אל

אנו זועפים על ה' ושוכחים שהכל בא עלינו מפני שהסכמנו להביא אל ביתנו אלפי מרצחים צמאי דם יהודי ואפשרנו להם

שתי הפרשיות ניצבים וילך מהוות מן נאום פרידה אחרון של משה רבנו לישראל ביומו האחרון. ורבו מאד הדקדוקים ואנו נתמקד

  הקב"ה מודיע למשה באחרית ימיו את שעתיד לקרות לעם ישראל. הבשורות לא מעודדות, עם ישראל ילך אחרי אלוהי נכר

הימים הללו של סוף שנה, כשראש השנה כבר ניצב לו מעבר לפינה, הם ימים ראויים להרהורים וחשבון נפש-ברמה האישית וברמה

לאחר 75 שנים התבגרנו, צפו בעיות חדשות, הדמוגרפיה השתנתה וכיום יש צורך בחידוש החוזה החברתי של החברה הישראלית הרב מאיר

בפרשת השבוע מוזכר מעמד ה'הכרזה' המכונן הראשון בהיסטוריה של עם ישראל, לקראת הקמת הממלכה של העם היהודי בארץ ישראל  בחודשים

בואו לא נשכח כי למרות שאפשר להסביר הכול, עדיין זה לא מובן מאליו הסמיכות בין שני פסוקים בפרשת השבוע, אשר

בין החוקרים הדעה המקובלת היא, שאלדד הדני היה רמאי שבדה סיפור מליבו בפרשת השבוע כותבת התורה, שבמקרה בו עם ישראל

ככל שמתרחקים ממעמד הר סיני אנו פחות דוברים את הדרשות כ'שפת אם' "..ותנא אף אלף וז' מאות ספיקות של ג"ש