כל הפוסטים בעקב

"כִּ֣י הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר אַתָּ֤ה בָא־שָׁ֙מָּה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ לֹ֣א כְאֶ֤רֶץ מִצְרַ֙יִם֙ הִ֔וא אֲשֶׁ֥ר יְצָאתֶ֖ם מִשָּׁ֑ם אֲשֶׁ֤ר תִּזְרַע֙ אֶת־זַרְעֲךָ֔ וְהִשְׁקִ֥יתָ בְרַגְלְךָ֖ כְּגַ֥ן הַיָּרָֽק:

מי שחשוב לנו באמת להיפגש עימו הוא לא מי שאנחנו חושבים בדיוק כמוהו והוא כמונו. מפגש כזה אינו מוסיף לנו

עד מגפת הקורונה האנושות ניהלה את העולם ביד רמה. הטכנולוגיה והמדע הגיעו להישגים כבירים. למראית עין נדמה היה שהאדם הוא

אם נשאל כל אדם כמה תפילות צריך אדם להתפלל כל יום על פי המסורת היהודית, ודאי שהוא יענה 'שלוש'. ואם

פסוק שנחבא בתוך הטקסט, חייב אותי לעצירה והרהור: "וְיָדַעְתָּ, עִם-לְבָבֶךָ: כִּי, כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת-בְּנוֹ, ה' אֱ-לֹהֶיךָ, מְיַסְּרֶךָּ." (דברים ח',

יהיו שיאמרו שמה שעושה אותנו לאנושיים אינו דווקא השכל אלא הרגשות. נדמיין לעצמנו שני אנשים: האחד גאון קר וחסר רגשות,

כשאנו מדמים את ה' לאבינו, אנחנו מתכוונים בדרך כלל לתאר אותו כאב רחום וחנון, כדברי התפילה: "אם כבנים, רחמנו כאב

על מה האדם צריך להודות לא-ל, על הישגיו או על יכולתו להשיגם? על המימוש או על הפוטנציאל? על ה'חכה' או