כל הפוסטים בעקב

התפילה מרגילה את האדם באופן קבוע להפעיל את לבו, להרגיש ולהתפעל, ובאמצעותה ניתן להסיר את ערלת הלב רגע לפני כניסתו

  בפרשת השבוע כותבת התורה את מצוות התפילין: "וּקְשַׁרְתֶּ֨ם אֹתָ֤ם לְאוֹת֙ עַל־יֶדְכֶ֔ם וְהָי֥וּ לְטוֹטָפֹ֖ת בֵּ֥ין עֵינֵיכֶֽם". בעקבות כך נעסוק השבוע

הפסוק: "מִהֲרוּ בָּנָיִךְ, מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ", מופיע בהפטרת השבת, ודומה שסביב הוויכוח הציבורי בישראל כיום הוא נהייה אקטואלי ביותר,

הפחד הקמאי מפני כל אותם "גוים רבים ועצומים" השוכנים בקרבנו לא נעלם ברבות השנים אלא רק התעצם הארץ המובטחת נראית

פרשת 'והיה אם שמוע' מבטאת את אחד מעיקרי האמונה הבסיסיים: האמונה בשכר ועונש. על פי התורה, המצב הגשמי והמצב הרוחני

בפרשתנו משה מתאר את הארץ שהעם צועד לקראתה- ארץ טובה בה יוכלו לאכול ולשבוע, לבנות בתים טובים ולשבת בהם בנחת.

המלחמה בתחושה הזו של שיכרון הכוח היא בהפנמה יום יומית של מידת הענווה יש שיחות שאדם מנהל עם סובביו, ויש

לתודעה האנושית יש השפעה מכריעה בתחומים רבים. המפתח להצלחה והיכולת להתמודד עם אתגרים קשים, תלויים בתודעת המסוגלות ובדימוי העצמי. בעזרתם

עם ישראל מצא את עצמו לא פעם אחת בהיסטוריה היהודית נלחם תוך נחיתות מספרית באויביו בפרשתנו מופיעה דילמה [כלשון רש"י]

במשפטי תנאי – האם התנייה בכיוון אחד מלמדת גם על הכוונה בכיוון השני, או לא? "'ולמדתם אותם את בניכם', בניכם