כל הפוסטים של הרב ד"ר עידו פכטר (נאמני תורה ועבודה והפורום לשיח יהודי עכשווי. מייסד תנועת תכלת – יהדות של השראה)

  כשהרמב"ם כתב את 'משנה תורה', הוא לא רק פסק הלכה אלא גם סידר את ההלכה. ולסידור ההלכה יש לעתים

לבי היה נתקף קנאה כשהייתי מתפלל לעתים בשבת בבתי כנסת של עדות המזרח, ועוד יותר מכך, כשהייתי שומע על הנעשה

  אנו רגילים שאת חגיגת בר המצווה עושים במהלך תפילת שחרית, ביום שני או חמישי. ואולם, ישנם לא מעט אנשים

  את השליש האחרון של הלכות תפילה מקדיש הרמב"ם לשני ריטואלים: קריאה בתורה וברכת כהנים. למי שתופס את ההלכה בצורה

  "כל מקום שיש בו עשרה מישראל צריך להכין בו בית כנסת שייכנסו בו לתפילה בכל עת תפילה", כך פוסק

  בדיחה עממית מספרת שלא לחינם יעקב הוא זה שתיקן את תפילת ערבית. כאשר יעקב שב הביתה מן השדה, עייף

  חשיבות מיוחדת נודעה לתפילה בציבור. על אף שיכול אדם להתפלל ביחיד, קבעה ההלכה ש"תפלת הציבור נשמעת תמיד ואפילו היו

נער הייתי וטרם זקנתי, ובכל זאת, בכל עשרות המקומות שהתפללתי בימי חיי, ומבין כל אלפי המתפללים שראיתי, מעודי לא פגשתי

"יראה לי לומר בזה ש[…]לא קיים המצוה כתיקונה אם לא ידע כוונת מצות הסוכה כפי פשטה". במלים אלה פותח ר'

הוידוי הוא אולי התוספת המשמעותית ביותר לתפילות יום הכיפורים. מתחילים לומר אותו כבר במנחה של ערב יום הכיפורים וממשיכים לומר