הפילוסופיה של העולם הזה: חלק ה
בטור הקודם עסקנו במשמעות המהפכנית של מצוות ישיבה בסוכה. בניגוד לרוב רובן של מצוות עשה, מצוות ישיבה בסוכה לא מחייבת
בטור הקודם עסקנו במשמעות המהפכנית של מצוות ישיבה בסוכה. בניגוד לרוב רובן של מצוות עשה, מצוות ישיבה בסוכה לא מחייבת
בטור הקודם עמדנו על התפיסה המהפכנית של החסידות בנושא 'עבודה בגשמיות'. החסידות חידשה שאפשר לעבוד את א-לוהים גם לא דרך
עולמנו רחב ומגוון. יש מעשים ברורים של מצוות. כנגדם, ישנם מעשים ברורים של עבירות. אך בין לבין, נמצא מרחב עצום
ברשימות הקודמות הצבענו על כך שאחד האתגרים המשמעותיים של הגות דתית ציונית היא לתת פשר דתי לחיים הגשמיים, חיי
ישנה סתירה ידועה בין המקרא ובין משנת חז"ל בנוגע לייעוד חיי התורה והמצוות. בעוד שהתורה מציגה את ייעודיה במסגרת חיי
"איך היה, נהניתם?", כולם שואלים את אשתי ואותי לאחר שחזרנו מימי החופש הספורים שהצלחנו לקחת בין מאורעות התקופה, העבודה והלימודים,
פעמים רבות, כשאני מתבטא בנושאים שנחשבים פוליטיים (מתפקוד הממשלה, הכנסת ובג"ץ ועד הרבנות הראשית), לא מעט מגיבים לי שאין זה
אחד ההבדלים המשמעותיים בין האידיאולוגיה החרדית לאידיאולוגיה הציונית דתית הוא היחס לעולם החול. בתפיסה החרדית אין באמת עולם של חול.
מהו המקום המסוכן ביותר לתורת ישראל? עיון בתורה מגלה לכך תשובה מפתיעה: זוהי ארץ ישראל. אנו למדים זאת מספר דברים.
ידועים דבריו של ד"ר יוסף בורג, שהתחנך בבית המדרש לרבנים בברלין ועמד בראש תנועה המפד"ל, כשנשאל אם הוא יותר דתי