כל הפוסטים של הרב ד"ר עידו פכטר (נאמני תורה ועבודה והפורום לשיח יהודי עכשווי. מייסד תנועת תכלת – יהדות של השראה)

  בדיחה עממית מספרת שלא לחינם יעקב הוא זה שתיקן את תפילת ערבית. כאשר יעקב שב הביתה מן השדה, עייף

  חשיבות מיוחדת נודעה לתפילה בציבור. על אף שיכול אדם להתפלל ביחיד, קבעה ההלכה ש"תפלת הציבור נשמעת תמיד ואפילו היו

נער הייתי וטרם זקנתי, ובכל זאת, בכל עשרות המקומות שהתפללתי בימי חיי, ומבין כל אלפי המתפללים שראיתי, מעודי לא פגשתי

"יראה לי לומר בזה ש[…]לא קיים המצוה כתיקונה אם לא ידע כוונת מצות הסוכה כפי פשטה". במלים אלה פותח ר'

הוידוי הוא אולי התוספת המשמעותית ביותר לתפילות יום הכיפורים. מתחילים לומר אותו כבר במנחה של ערב יום הכיפורים וממשיכים לומר

מפרופ' ישעיהו ליבוביץ' למדנו שלא פחות חשוב מהשאלה שנשאלת הוא הניסוח שלה. פעמים רבות, כשהיה פרופ' ליבוביץ' נשאל שאלה בנושא

חכמים למדו שברית מילה דוחה שבת. הם דרשו את הפסוק "וביום השמיני ימול בשר ערלתו – ואפילו בשבת" (בבלי שבת

המשנה במסכת פאה (א, א) קובעת ש'תלמוד תורה כנגד כולם'. ואכן, לימוד תורה נתפס מבחינה ערכית כעיסוק הגבוה ביותר שיכול

בכתביו השונים ניהל הרמב"ם מלחמות עם דעות שונות שאותן ראה כנטע זר ביהדות. הוא נאבק בהגשמת הא-לוהים, במשיחי שקר, במאגיה

ברשימה הקודמת ראינו כי הרמב"ם תפס את לימוד התורה כאמצעי ולא כתכלית. דהיינו, לימוד התורה הוא אמצעי לקיום המצוות, אך