אין רציונליסטים בבתי קברות
החכם עיניו בראשו, ויפקח אותן בלי לחכות לשעון המעורר יש פתגם שאומר: אין אתאיסטים בשוחות. בעיצומו של קרב, כשאנשים
החכם עיניו בראשו, ויפקח אותן בלי לחכות לשעון המעורר יש פתגם שאומר: אין אתאיסטים בשוחות. בעיצומו של קרב, כשאנשים
"העולם המערבי שוקע באבדון משום שאינו מסוגל לכפוף את היצרים למוסר. ובעולם המטורף הזה, היהדות עומדת כאי של שפיות" לא
"נקווה שכולם יתעוררו ויגלו את אמונתם האמיתית בלי צורך בתזכורות לא נעימות" לא מזמן קראתי עדות של אדם שעבר
סיפורו של רבי נחמן מברסלב, "מעשה מחכם ותם", זוכה לפופולריות גבוהה בזמננו, ובצדק. אם בעבר היתה החוכמה יקרת המציאות ורק
לכל מרחב יש גבולות התוחמים אותו. כל מי שגר בבית יודע שהקירות קובעים את גבולותיו, ושלא ניתן לחרוג מעבר להם
הרבה אנשים רוצים לתקן את העולם. לרבים מהם יש גם רעיונות איך לעשות את זה עכשיו ומיד. הבעיה היא,
כוחות של סדר ושל תוהו נאבקים ביניהם בעולם. הללו שואפים ליצור, לבנות ולשכלל, והללו מנסים להרוס, להחריב ולערער. אבל לא
מה מעלה לנו בראש המילה זימון? כיהודים שומרי מצוות, מן הסתם נחשוב על אותה הזמנה לברכת המזון שנאמרת כאשר שלושה
תארו לעצמכם יקום עליון, אינסופי, נצחי ומלא באושר ובתענוגות עד אין קץ. לא עולם אחד, אלא אינספור עולמות כאלה. תארו
יש ספקנים שמאמינים רק במה שהם יכולים לראות או להוכיח מדעית. כל פעם שמציגים בפניהם ראיות למציאות שמעבר לעולם הארצי