כל הפוסטים של שרון שלום (רב, ד"ר, ראש הקתדרה הבין לאומית לחקר יהדות אתיופיה, הקריה האקדמית אונו)

אחד הזיכרונות החזקים שנותרו בי מילדותי בכפר באתיופיה הוא זיכרון התפילה. ב"יצולות בית" או "מסגיד" (בית כנסת) לא היו כיסאות;

בטור הקודם עסקנו בשאלה שעלתה בבית המדרש בקריה האקדמית אונו, כאשר אחד הקסים שאל בחיוך: "מה הדבר הזה שיש בבית

בלימוד האחרון שלנו בבית המדרש, בקריה האקדמית אונו, שאל אחד הקסים בגיחוך ובחצי חיוך: "מה הדבר הזה שיש בבית כנסת

אנו חיים בתקופה שבה נדמה כי קדושת המילים הולכת ונשחקת. המילים גדולות, אך לא תמיד עומדות במבחן המציאות. די להביט

אף שכתבתי בעבר בעלון זה על מנהגי יהודי אתיופיה בימי בין המצרים, בימים האחרונים נשאלתי שוב ושוב: כיצד נתפס חורבן

אחת התגובות שקיבלתי על הטור האחרון עסקה בשאלה האם יהודי אתיופיה אכלו מאכל חם בשבת. לטענת הכותב (הרב ס.א) האמירה

בשבוע שעבר עסקתי בטור זה בשאלה מדוע במסורת הרבנית אין אומרים תחנון בשבת, בעוד במסורת יהדות אתיופיה דווקא כן. הצעתי

השבוע התנהל בבית המדרש בקריה האקדמית אונו, דיון מרתק סביב שאלת אמירת תחנון בשבת. אחד הרבנים טען שלא ייתכן לומר

בטור הקודם הצעתי כי דווקא המסורת המקראית שהשתמרה ביהדות אתיופיה עשויה להציע זווית חדשה להתמודדות עם מצוקה נפשית עמוקה של

יש כמה עשרות חיילים מהמלחמה האחרונה במלחמת חרבות ברזל שמדווחים כי הם חווים מצוקה נפשית עמוקה הקשורה לעצם ההרג. והקושי