כל הפוסטים של הרב ד"ר שלום שרון (ראש הקתדרה הבין לאומית לחקר יהדות אתיופיה, הקריה האקדמית אונו)

מאז אירועי 7 באוקטובר, השיח בחברה הישראלית נצבע בגוונים של כאב, פחד ולעיתים אף שנאה. אבל נראה לי שהמתח בין

חג הסיגד יחול ביום חמישי (הוקדם משבת). השנה, על רקע מלחמת "חרבות ברזל", מקבלים מסריו של חג הסיגד- חג עתיק,

אחד הפירושים לביטוי של "מעשה אבות סימן לבנים" הוא שמה שקרה לאבות לא קרה רק להם באופן אישי, אלא נעשה

בהשוואה בין נח לאברהם, הרב יהודה עמיטל זצ"ל נהג לתאר לנו את נח כ"צדיק בפרווה" – כלומר, צדיק ששמר על

הרוח הישראלית שהתגלתה וממשיכה להתגלות בכל יום היא מפעימה ומעוררת השתאות. רוח גבורה והקרבה לצד אובדן וכאב גדול שאין מנשוא.

מצוות ארבעת המינים כפי שהיא מוכרת לנו היום – אתרוג, לולב, הדס וערבה – לא נהגה באותה צורה במסורת האתיופית.

הריקוד מלווה את התרבות האנושית מאז ומתמיד. הוא ביטוי שמחה, חיבור רוחני ותחושת אחדות בין אנשים, זמנים ותרבויות. באתיופיה יום

הקוראים הקבועים של טור זה כבר יודעים שיהודי אתיופיה ממשיכים מסורת ישראל עתיקת יומין, שלא התקבלה להלכה במסורת הרבנית. אחת

אמר רבי עקיבא: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ – זה כלל גדול בתורה". מדוע בחר רבי עקיבא דווקא במצווה זו מכל שאר

בשבוע שעבר עסקנו בתופעה שבמקרים רבים אנו מנסים להסביר את המציאות במקום לנסות להבינה. עד כמה תפיסת העולם/מערכת העמדות של