כל הפוסטים של אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])

משה רבנו, המנסה להתחמק מהשליחות המוטלת עליו להוציא את ישראל ממצרים, מתאר את מגבלותיו, ואומר אל ה': "בִּי אֲדֹנָי לֹא

בשיאן של המכות במצרים, לאחר מכות ברד, ארבה וחושך, ורגע לפני מכת הנוק-אאוט – מכת בכורות – מבקש ה' ממשה

אות ומופת אחד שנעשה לנגד עיניו, פלוס שבע מכות חוטף פרעה בפרשה- ועם זאת עדיין מסרב לשלח את עם ישראל

המרחק בשנים בין פסוק י' – "וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה וַיְהִי לָהּ לְבֵן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן

שיעור גדול בחינוך לדורו ולדורות עולם, נותן יעקב אבינו לבניו ולכולנו. לא בדיבורו הנוקב, אלא דווקא בשתיקתו הרועמת. לא היה

לאחר עשרים ושתיים שנים קשות מתרחש המפגש הדרמטי בין יוסף לאחיו. האירוע המכונן והטראומטי שהחל בשכם, כאשר האחים השונאים מתנכלים

בממשלתו של הקב"ה אין שרים מיותרים, ואין משרדים ללא תכלית. לכל שר יש תיק, ולכל תיק יש ייעוד. אחד השרים

תוך כדי ימי הקנאה של האחים את יוסף, "וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו", ולאחר שהם יצאו מביתם בעמק חברון והלכו לשכם –

בליל ה-13-14 במאי 1948 התקיימה ישיבה של מנהיגי היישוב היהודי כדי לדון בנוסח מגילת העצמאות. אחד הסעיפים המשמעותיים באותה ישיבה

יש רגע מסויים מכונן ומשמעותי בחיי האדם שבו הוא אומר לעצמו- עד כאן. אי אפשר להמשיך כך יותר. חייב לבוא