כל הפוסטים של אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])

בליל ה-13-14 במאי 1948 התקיימה ישיבה של מנהיגי היישוב היהודי כדי לדון בנוסח מגילת העצמאות. אחד הסעיפים המשמעותיים באותה ישיבה

יש רגע מסויים מכונן ומשמעותי בחיי האדם שבו הוא אומר לעצמו- עד כאן. אי אפשר להמשיך כך יותר. חייב לבוא

כאשר דוד המלך רוצה לתאר את התהליך העתידי של שיבת ציון, "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן", הוא משתמש

חיבור מופלא של 4,000 שנה מתרחש בין פרשת חיי שרה, המספרת את סיפור קניית מערת המכפלה על ידי אברהם אבינו,

בפשטות, מצוות הכנסת אורחים מתקיימת על ידי הכנסת אנשים זרים ואורחים הביתה. כך מתעצמים ומתרבים קשרים חברתיים החיוניים לקיומה של

הרגישות היהודית לחיי אדם בכלל, ולחיי שבויים בכלל, שימשה לאורך ההיסטוריה אמצעי לחץ של אויבים ושובים כדי לגבות מאיתנו מחיר

בפרקים הפותחים את ספר בראשית והמספרים על בריאת העולם, מופיע בהקשר של בריאת האדם ביטוי הייחודי לאדם – 'צֶלֶם אֱ-לֹהִים'.

בנאום הסיכום של משה רבנו, ערב הסתלקותו מהנהגת העם, הוא מפנה את מבטו ואת דבריו אל העבר ואל העתיד, ומשתמש

אחת מדמויות ההוד והמופת ביותר בדורות האחרונים היא דמותו המופלאה של הנריק הירש גולדשמיט הי"ד, הידוע יותר בשמו הפולני יאנוש

בחיינו הפרטיים, כמו גם בחיי האנושות כולה, יש נִּסְתָּרֹת וְנִּגְלֹת. בכל אחד מאיתנו יש רבדים נסתרים ועמוקים, שפעמים אף אנחנו