כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן
כך היה בעבר לפני אלפי שנים, עם תום תקופת המדבר והגעת העם לארץ ישראל, וכך בדורות האחרונים עם שיבת העם
כך היה בעבר לפני אלפי שנים, עם תום תקופת המדבר והגעת העם לארץ ישראל, וכך בדורות האחרונים עם שיבת העם
כל פרק חדש בחיים צופן בתוכו סיכונים וסיכויים. ביציאה מאזור הנוחות המוכר אל הבלתי נודע, יש לפעמים כדי להרתיע. כך
בשתי מילים ממוקדות ומדויקות מיטיב דווקא בלעם, זה שנקרא לקלל את ישראל, להגדיר את מהות אופיו של העם היהודי, ואת
עם ההגעה לארץ ישראל, אנו נתקלים פעמיים במבחן מוסרי וערכי גדול, בניסיון קשה המצריך כוחות נפש וגבורה – מבחן פדיון
תיאורה של ארץ ישראל כאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ חוזר על עצמו שוב ושוב בתורה ובדברי הנביאים. כבר בתחילת ההיסטוריה היהודית,
רוח נכאים דכאונית קשה שררה בעם שזה עתה יצא לחירות מבית העבדים במצרים. המרגלים ששבו ממסע הריגול בארץ המובטחת מנבאים
מקורו של משבר המנהיגות הפוקד את העולם נעוץ במילה אחת עוצמתית – ענווה. זו מילה שכבר כמעט אין עושים בה
בעיצומה של פרשת נשא, מטיל ה' על הכוהנים משימה לדורות עולם – לברך את עם ישראל: "דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן
בעת הזו של תחילת חודש סיון, לפני 80 שנה בדיוק, 11 שנים לאחר עליית היטלר לשלטון ב-1933, ולאחר קרוב לאלף
שמות רבים יש לה למלחמה ב-1948 – מלחמת השחרור, מלחמת העצמאות, מלחמת 1948, מלחמת תש"ח ומלחמת הקוממיות. המילה קוֹמְמִיוּת היא