כל הפוסטים של הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)

  המילים הראשונות ששמע אברהם אבינו בדברי ריבונו של עולם היו ״לך לך״. אנחנו, לומדי התורה, מופקדים על הדרך שבה

  האם הייתה משפחה אחת נורמאלית, נורמטיבית, שהיחס בתוכה היה יחס אפילו קרוב למושלם, שבנים הלכו בדרכי אבות, שזוגות חיו

"וישמן ישורון ויבעט" – פסוקים מסוימים זכו להיכנס לשפה העברית כביטוי העומד בפני עצמו. כזה הוא הקשר שבין "וישמן" ובין

כשם שאנו עצמנו מורכבים מחלקים שונים כך גם עולמנו האמוני בא לידי ביטוי ברבדים שונים של הקיום העצמי לשם מה

בין אם נרצה ובין אם לא נרצה – אנו חלק מברית הגורל של העולם כולו בסוגיות מסוימות. המרחב הגדול של

ככל שאנו מתכוונים יותר בברכה, ולא מפטירים אותה כלאחר יד – כך ברכתנו מכוונת ונושאת בחובה את השפע הגדול מהי

עלינו להיות חלק מהתנועה העולמית ההולכת וגדלה של אחריות לקיימות העולמית מצוות שילוח הקן מהווה את אחד ממקורות היסוד לעיסוק

״לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כָּל שֵׁבֶט לֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם יִשְׂרָאֵל, אִשֵּׁי ה׳ וְנַחֲלָתוֹ יֹאכֵלוּן״ – בעולם שבו השוויון הפך

התודעה הציבורית שלעתים נשמעת כי "המקום הקדוש ביותר לעם היהודי הוא הכותל המערבי" מחייבת התנערות "לשכנו תדרשו ובאת שמה" –

החופש הגדול הוא אתגר גדול לתפילה במניין, וזכות גדולה למי שעומד בו וזוכה להיות חלק מהציבור המתפלל רבדים שונים ומגוונים