כל הפוסטים של פרופסור אביעד הכהן (נשיא המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט)

מעבר לרשות – ואולי לחובה – שיש לכל אדם לבטא את דעתו, אפילו דעת יחיד היא, אין לבטל לחלוטין דעה

זיכרון עשוי להפוך בקלות למעשה תעתועים. לא אחת, "זוכר" אדם דברים שלא היו ולא נבראו, אפילו לא משל היו, ומשכיח

יש שביקשו להדיר קהלים שונים מלימוד התורה, בעוד אחרים ביקשו להרחיב את מעגל לומדי התורה ולראותו פתוח לכול במידה רבה,

תקנותיה של קהילה, עשויות לשמש מראָה נאמנה לחייה, חיוניותה ופעילותה, בבואה מהימנה לשמחותיה וצרותיה, לשיחה ושיגה, למחלוקותיה וסכסוכיה, קנאותיה ושנאותיה.

פרשת בחוקותי, היא אחת מהפרשיות העוצמתיות ביותר בתורה. עיון בה מלמד שלא קיים מתאם (פרופורציה) בין שני חלקיה. הברכה נפרשת

  "אבטיח – ששית. בטטה – בית דין. ענבים – תוצרת חו"ל יבוא. האבטיחים שהגיעו – עולי מצרים". זוהי הרשימה

"הגיעה אלי שמועה, ואני מקווה שאינה נכונה", אמר הרב יהודה עמיטל ראש ישיבת 'הר עציון' בדברים שנשא לפני כחצי יובל

בימים אלה, ללא רעש וצלצולים, פרש מכהונתו השופט ניל הנדל, המשנה לנשיאת בית המשפט העליון. הפרישה עברה כמעט בשקט, מתחת

במוקד ליל הסדר עומדת חובת ה"הגדה". אכן, בליל הסדר מונים לא פחות מחמישה עשר סימנים ("קדש ורחץ"), אך מבחינה פרופורציונלית,

במסורת ישראל נתקבע שמו של חג הפסח, בין שאר שמותיו, כ"חג החירות". ביטוי לדבר יש גם בסדר התפילה, שבה מוגדר