כל הפוסטים של פרופסור אביעד הכהן (נשיא המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט)

מגילת אסתר היא מן המקראות המוכרים ביותר. גם מי שאינו בקי במקרא, ופרשת השבוע לא תמיד שגורה על לשונו, מכיר

אחד הסיפורים החסידיים מעוררי ההשראה מדבר בבעל שם טוב, שישב באחד מימות השלג והכפור עם תלמידיו בני החבורה הקדושה במעבה

לאחר המאורע הגדול של מעמד הר סיני, רווי ההוד והשגב, עם הברקים והענן, קול השופר וקול ה', מורידה אותנו פרשת

מתי מעט מדמויות המקרא זכו שתיקרא פרשה על שמם. שלוש מהן אינן מ'שלנו': יתרו, קורח ובלק (אם תרצו, גם נח

בעידן המלחמה המודרנית בת ימינו, שבה מתנהלים הקרבות לא רק ב"שדה" – ביבשה, באוויר ובים – באמצעות כוחות שריון, צנחנים

  בספר פרקי חייו שראה אור לאחרונה ("למען אחיי ורעיי", הוצאת מודן), מתאר אמו"ר שיחי', הרב מנחם הכהן, אחת משיחותיו

חיוך אחד של חטופה משוחררת שווה יותר מאלף מילים. אבל השמחה והתקווה מהולים בעצב. ובדאגה. לצידם, מלווה אותנו ציפייה דרוכה,

"כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו". תיאור "הפתרון הסופי" של פרעה במצרים מעורר חלחלה. כמו האויבים שקמו עלינו לכלותנו גם בדורות

הגענו לשלב הסיכומים. פרשת ויחי חותמת את ספר בראשית, הוא "ספר הישר" – ספרם של אבות האומה, שנקראו 'ישרים', ואת

ספר בראשית אינו בדיוק המדריך המושלם ליחסי אהבה ואחווה בין אחים. למן שני האחים הראשונים בעולם, שהאחד, קין, קם על