כל הפוסטים של פרופסור אביעד הכהן (נשיא המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט)

ממשנת תענית (לא, ע"א) למדנו ש"לא היו ימים טובים לישראל כיום הכיפורים וכט"ו באב". אחת הסיבות המרכזיות לקביעה מרחיקת לכת

פעם אחר פעם, טורח הכתוב להזכיר לנו את מניין ימיו ושנותיו של אברהם אבינו. אבל זאת לא לפני שידענו כי

פרשתנו נעה על ציר מרכזי שבין ראייה לשמיעה. כבר בשני פסוקי הפתיחה, בולטת המילה המנחה, משורש ר.א.ה., המופיעה בהם שלוש

מעטים הם הפסוקים שחבויה בהם עוצמה כה רבה כמו הציווי הפותח את פרשתנו: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם: לֶךְ לְךָ. מֵאַרְצְךָ.

שחרורם של 20 החטופים החיים והשבת חלק מגופות החללים הרטיטה לבבות רבים בקרב בני החברה הישראלית ויהודים בעולם כולו. לצד

יותר מחגים אחרים, מסמלות מצוות חג הסוכות מאורע שמשותף לכל ישראל, ל"יַחַד" ולא רק ל"יחיד". רמז לכך ניתן כבר בפשוטי

יום הכיפורים מְזַמֵן לנו מדי שנה חוויה נדירה וייחודית. יום של עמידה מול מַרְאַת האמת. שעה שבה אנו מתייצבים, יחידים

בראשית השנה, עת אנו מתכנסים סביב שולחן החג, פותחים מחזור תפילה עתיק יומין ושומעים את קול השופר המנסר בחלל האוויר

אפיונה המרכזי של פרשת כי תבוא, עיקרה ראשה ורובה, הוא פסוקי הברכה והקללה.  בתוך שלל פסוקים אלה, תופשים מקום מרחבים

פרשת אשת יפת תואר ניצבת במרכז הפרק שפותח את פרשת "כי תצא למלחמה". בעיני פרשנים, ראשונים כאחרונים, כמו גם בעיני