דיני מלחמה
"כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ … וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ. וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר…". מסביר 'העמק דבר', "בפרשה הקודמת למדנו שני
"כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ … וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ. וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר…". מסביר 'העמק דבר', "בפרשה הקודמת למדנו שני
"וְלֹא יִשָּׁפֵךְ דָּם נָקִי בְּקֶרֶב אַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וְהָיָה עָלֶיךָ דָּמִים" [יט- י'] מהו עניין מיקומה
"כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח וְכָל לָשׁוֹן תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי" [מתוך ההפטרה]. מהם הכלים המכוונים כנגד עם ישראל
"כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר… אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת
בתחילת פרשתנו מעמיד משה בפני העומדים להיכנס לארץ שני מצבי קיצון: האחד, חיובי – אם יעשו כדבר ה'; ואחר כך
בימי בין המצרים, ובמיוחד בשנה זו, נעים אנחנו בין נבואות החורבן לנבואות הנחמה והגאולה. בהפטרת השבוע שעבר קראנו על צניעותו
"אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן. וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה'
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם וְהַעֲבַרְתָּ אֶת
"וַיִּקָּחֵהוּ שְׂדֵה צֹפִים אֶל רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וַיִּבֶן שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת וַיַּעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ" [כג, יד]. רש"י פירש את חלקו הראשון