כל הפוסטים של הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')

הפער בין הרעיון הגדול לבין העיסוק בפרטים הקטנים בא לידי ביטוי קיצוני בחג הפסח. הרעיון הגדול של החג הוא החרות,

בעיית הבדידות היא אחת הבעיות המרכזיות של האדם בתקופה המודרנית. בעבר אנשים חיו רוב חייהם בחיק המשפחה ובחברת שכנים וידידים,

פרשנויות רבות ומגוונות ניתנו לחטאם של נדב ואביהו. אחת מהן קובעת שהם נכנסו לאהל מועד שתויי יין. המדרש לומד זאת

מספרים על אדם שהיה בדרכו לפגישה חשובה במרכז תל-אביב, ובעודו מחפש חנייה הבין שהוא מאחר לפגישה איחור קריטי. באופן ספונטני

מלחמת עמלק הסתיימה בכי טוב: "וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב" (שמות יז, יג), ובשוך הדי הקרב בנה

לאחר חודשים ארוכים של עבודה קדחתנית וציפייה דרוכה הושלמה הקמת המשכן. עם השלמת המלאכה התכוננו אהרון ובניו במשך שבעה ימים

שלא כדרכה פותחת התורה את פרשת נגעי בתים באמירה: "כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן", בעוד שבדרך כלל נאמר "כי תבואו

תחילתה של פרשת השבוע, 'אמור', מציבה בפנינו אתגר קשה, כאשר היא מפלה ומדירה בעלי נכויות מעבודת המקדש, וקובעת שכהן בעל

לחלק השני ב'משנה תורה' קרא הרמב"ם 'ספר אהבה'. זהו שם מפתיע, כי לכאורה אין כל קשר בין התכנים של הספר