כל הפוסטים של מירון ח. איזקסון

חוויה מוכרת לאצנים חובבים: לעיתים בעת הריצה נשמעים קולות קרובים ולא ברורים ואתה מתאמץ לזהות את מקורם. לאחר זמן מה

בתחילת פרשת וירא נעלם שמו של אברהם, והתורה מכנה אותו בכינויים שונים: "אליו" , "והוא", "עליו", "עבדכם". שמו של אברהם

הזוכה בפרס נובל לספרות בשנה זאת הוא הסופר ההונגרי לאסלו קרסנהורקאי (ממוצא יהודי). בכתיבתו ניכרת ביותר מציאות אפוקליפטית והרסנית. ובאותה

בימים אלה של מועדים מכוננים ושל ארועים דרמטיים במולדתנו האהובה, אני חש בקיומו של איבר נוכח ובלתי נספר: העבריות. שרטוטיו

תרבויות שונות מפתחות דרכים אופייניות לתהליך המימוש העצמי של האדם. במידה מסוימת אפשר לכנות זאת כהדרכה לגאולה. ישנן תרבויות (אפשר

המילה "כי" היא אחת המילים המורכבות והגמישות ביותר. בין האפשרויות המוכרות לגביה ישנה כמובן את המשמעות של "כאשר" וישנה כמובן

המילה "נגד" היא ביטוי נוסף לפלא שבעברית. אנו עומדים כנגד משהו במובן של מול. "ויחן ישראל נגד ההר". אבל מילה

בדבריו של משה רבנו לשבטים המבקשים להשתקע בעבר הירדן מופיעה השאלה האולטימטיבית והרלבנטית תמיד: "… האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו

"ויאמר אלקים אל בלעם לא תלך עמהם, לא תאֹֹר את העם כי ברוך הוא" (כב, יב). כיצד עלינו להבין פסוק

אחד הדברים המעניינים, אך גם המתסכלים, הוא השימוש שלנו בנימוק זהה לצורך מסקנה הפוכה לגמרי. תופעה זאת אופיינית לחיינו הפרטיים,