כל הפוסטים ברונן לוביץ

כיצד אפשר לשמוח בפורים כשאנו מלאי כאב על החטופים, רואים לנגד עינינו את הפצועים, עטופים בענני דאגה לחיילינו ברצועת עזה,

מלאכת המשכן הסתיימה "כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה'", ומשה ממעשה עמו התבשם. הוא בירך על המוגמר וכה אמר: "יהי רצון שתשרה שכינה

יותר מ-20 פעמים מכונים בני ישראל בכינוי "עַם" בפרשת חטא העגל. אולם, בפתיחת פרשתנו משה רבנו לא מקהיל את "הָעָם",

לא פחות מארבע פעמים מוזכרת בפרשת "כי תישא" קשיות העורף של עם ישראל. בשלושה אזכורים ה' מודיע למשה שבגלל תכונה

בין כל בגדי הכהונה שבפרשה, יש שלושה שהתורה מציינת שהם צריכים להיות על חלק מסוים בגופו של הכהן הגדול: על

"הכל ברור", אמר משה לה' כ"שהיה הקב"ה מראה לו בהר היאך יעשה את המשכן", "רק עם המנורה", הוא הוסיף, "יש

שני נושאים המופיעים בסוף פרשתנו לא קשורים לכאורה למשפטים שלפניהם, לא לציוויי המשכן שאחריהם ולא זה לזה. האחד: הבטחה שאם

בחופות של זמננו יש לא מעט זוגות שרוצים שלל אפקטים שילוו את הטקס, כגון לפידי אש בדרך לחופה, פתיתונים (קונפטי)

בלבול ומבוכה אחזו בעם ישראל עם הגיעו אל קרבת ים סוף, כשהתברר ש" מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם". כשהם נתונים בסכנה קיומית

מכת בכורות הייתה ניצחת ומנצחת. מדוע ה' לא הנחית אותה כבר בהתחלה? לשם מה נדרשה כל הסדרה הארוכה במקום לתת