כל הפוסטים בהרב ד"ר שלום שרון

השבוע ביום שני בכ״ט בחשוון יחול חג הסיגד של יהודי אתיופיה. לקראת החג עולה לעיתים שאלה מעשית במוסדות שבהם מתפללים

השבוע נשאלתי מדוע יהודי אתיופיה לא עלו לישראל כבר בשנות החמישים. השאלה מתחדדת לנוכח העובדה שכבר מן המאה התשע עשרה

התורה מתארת כבר בסיפור גן עדן את ארבעת הנהרות היוצאים ממנו: "שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן, הוּא הַסֹּבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה

"בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים… לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ויקרא כג, מב–מג).

חז"ל מתארים את המפגש המרגש בין יעקב ליוסף לאחר עשרים ושתיים שנות פרידה: יוסף נופל על צוואר אביו ובוכה, ואילו

  המחשבה האתיופית, כמו המחשבה המקראית, מאופיינת בחשיבה כאוטית יותר מאשר בחשיבה לינארית. היא מלמדת אותנו שבמקום להתמקד במציאות נכון

המפגש בין יהדות אתיופיה לבין היהדות הרבנית אינו רק מפגש בין מנהגים שונים, אלא בין שתי תודעות דתיות שהתפתחו מתוך

בשנת 1982 עליתי לישראל במסגרת "מבצע אחים", המבצע החשאי להעלאת יהודי אתיופיה דרך סודאן. אנשי המוסד ולוחמי חיל הים הגיעו

שאלה שקיבלתי בעקבות הטור הקודם. "כתבת שהיולדת שהתה 40/80 יום ב'בית היולדות', והדבר מוזר לגמרי. הרי בפרשת תזריע איסור יחסי

בטור הקודם עסקנו בשאלה שעלתה בבית המדרש בקריה האקדמית אונו, כאשר אחד הקסים שאל בחיוך: "מה הדבר הזה שיש בבית