כל הפוסטים בפרופ' אביעד הכהן

אברהם אבינו היה דגם, אות ומופת למאמין הגדול. אדם שנטש את אלילי בית אביו (ולפי המדרש גם נתץ אותם), דבק

"בימינו אלה הכתיבה על אברהם עשויה להיראות משימה משונה, שלא לומר אבסורדית. כיצד זה יכולה דמות מימי קדם, עטופה בערפילי

מבול הוא אסון. הרס מוחלט. כאוס. גיא הריגה. בוקה ומבוקה ומבולקה. כבר חז"ל (סנהדרין קח) ובעקבותיהם רש"י (ו, יז) עמדו

דמם של טבוחי שמחת תורה תשפ"ד זועק אלינו מן האדמה. כך גם דמם של חיילי צה"ל ואנשי כוחות הביטחון שנהרגו

קיבעון הוא כישלון. רק התנועה, המעבר, ה"יציאה" ממקום אחד למשנהו, מ"איזור הנוחות" של דירת הקבע למקום חדש, מציבים אתגר חדש,

אחד הרגעים הנוראים שחוויתי בשלוש השנים האחרונות, בעיצומם של ימי המלחמה הקשה בדרום ובצפון, היה בעת ביקור תנחומים. בצומת דרכים

לא יעזור כלום. בעוד זמן קצר, יעמדו כל האחראים לטבח השבעה באוקטובר, ללא יוצא מן הכלל, בפני ועדת חקירה מלכותית

הקִרבה לבחירות הממשמשות ובאות, וגילוי שרידיה של הספינה "אלטלנה" (בעיתוי לא מקרי) הביאו עמן פרץ נוסף של הצהרות אחווה נעימות

פעמיים בתורה מופיעה פרשת עמלק. אך הבדל גדול יש בין השתיים. בסוף פרשת בשלח, נאמר: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב

בפירושו לפרשתנו, עומד הנצי"ב, בעל "העמק דבר", על החובה הכפולה שחלה על כל אדם ביחסו לשופטים. לדבריו, לא לחינם סמך