כל הפוסטים באביעד הכהן

מעטים הם הפסוקים שחבויה בהם עוצמה כה רבה כמו הציווי הפותח את פרשתנו: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם: לֶךְ לְךָ. מֵאַרְצְךָ.

"לכל שבת", אומרים בצבא, "יש מוצאי שבת". כיוצא בו, לכל "שבעת ימי שמחה", או להבדיל שבעת ימי אבל, יש את

מגילת אסתר היא מן המקראות המוכרים ביותר. גם מי שאינו בקי במקרא, ופרשת השבוע לא תמיד שגורה על לשונו, מכיר

אחד הסיפורים החסידיים מעוררי ההשראה מדבר בבעל שם טוב, שישב באחד מימות השלג והכפור עם תלמידיו בני החבורה הקדושה במעבה

פרופ' אביעד הכהן, נשיא המרכז האקדמי "שערי מדע ומשפט", עמית מחקר בכיר במכון ון ליר בירושלים, ומהכותבים המסורים בשבועון זה,

לאחר המאורע הגדול של מעמד הר סיני, רווי ההוד והשגב, עם הברקים והענן, קול השופר וקול ה', מורידה אותנו פרשת

מתי מעט מדמויות המקרא זכו שתיקרא פרשה על שמם. שלוש מהן אינן מ'שלנו': יתרו, קורח ובלק (אם תרצו, גם נח

הרבה קבוצות של בני אדם המתאגדים יחדיו יש בעולם. הגדרת חלקם כ"לְאוֹם" מתבססת בדרך כלל על כמה מאפיינים המשותפים לכולם:

  לצד קריאות ה"אֵיכָה" של מגילת הקינות הנקראת בתשעה באב, מופיעות בתנ"ך עוד שתי קריאות שקולן מהדהד מסוף העולם ועד

המלחמה הנוראה והארורה שאנו מצויים עדיין בעיצומה העצימה לשעה את תחושת ה"יחד". סיסמאות שונות, חלקן היו לקלישאות חבוטות, נבובות וחלולות,