כל הפוסטים באביעד הכהן

מתי מעט מדמויות המקרא זכו שתיקרא פרשה על שמם. שלוש מהן אינן מ'שלנו': יתרו, קורח ובלק (אם תרצו, גם נח

הרבה קבוצות של בני אדם המתאגדים יחדיו יש בעולם. הגדרת חלקם כ"לְאוֹם" מתבססת בדרך כלל על כמה מאפיינים המשותפים לכולם:

  לצד קריאות ה"אֵיכָה" של מגילת הקינות הנקראת בתשעה באב, מופיעות בתנ"ך עוד שתי קריאות שקולן מהדהד מסוף העולם ועד

המלחמה הנוראה והארורה שאנו מצויים עדיין בעיצומה העצימה לשעה את תחושת ה"יחד". סיסמאות שונות, חלקן היו לקלישאות חבוטות, נבובות וחלולות,

כדרכה של תורה, בפתחה של פרשת הקללות שבספר ויקרא, בא רצף של ברכות שאחד ממוקדיו הוא ברכת השלום: "נָתַתִּי שָׁלוֹם

על דרך הכלל, עולמו של אדם, כמו גם הישגיו, בנויים על מעשים. עבודה, יצירה, פעולה שמובילות לתוצאות ולהישגים. מעגל החיים

בעולמה של תורה נודע ל"ספירה" על גווניה השונים – מניין, מפקד, ספירה וכיוצ"ב – משקל מיוחד. משה רבנו נצטווה כמה

במהלך סיור שערכנו ביישובי עוטף עזה. ביקשנו לעודד מעט את המעטים שנותרו לגור בהם, לאמץ את רוחם, להתייחד עם זכר

לכל "7 באוקטובר" יש "8 באוקטובר". לכל "שבעת ימי אבל", יש את ה"ויהי (לשון וי, קינה, נהי ובכי) ביום השמיני"

כבכל שלושת הרגלים, גם בחג הפסח מצווה אדם מישראל על קיום מצוות השמחה. אולי זה מפתיע, אך עיון במקרא מלמד