כל הפוסטים בויצא

היסודות בחלום: שמיים, ארץ, מלאכים, עלייה וירידה, הם המטאפורות הבסיסיות לתיאור ישותו, חייו ושאיפותיו של העם היהודי תורת ההכרה – אֶפִּיסְטֵמוֹלוֹגְיָה

אחת התמונות הקשות ביותר בספר בראשית ובתורה כולה היא דו השיח שבפרשתנו, בין יעקב אבינו לרחל. "ותרא רחל כי לא

  פרשת השבוע ממשיכה את סיומה של הפרשה הקודמת בה צווה יעקב ללכת פדנה ארם. גם הפטרת השבת פותחת בתיאור

"וַתֵּרֶא רָחֵל, כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב, וַתְּקַנֵּא רָחֵל, בַּאֲחֹתָהּ…" (בראשית ל', פס' א'). פסוק קצר וטעוּן טמון בפרשה. אחות מקנאה

  המציאות ההיסטורית של העם היהודי נוסדה ונוצרה כך – לאחר השלב הראשון של האבות והאימהות, הגיע שלב יצירת העם,

"כגודל הקרקע מתחת לרגלינו, כן גודל השמיים מעל לראשנו" (חיים נחמן ביאליק). בפרשת השבוע אנו קוראים על חלום יעקב. בחלומו,

דרך ההדבקה העיקרית של נגיף הקורונה היא שהייה קרובה לנשא. חללים סגורים או אוורור לקוי מגדילים את סיכון ההידבקות, כמעט

בסרט "מלאכים בשמי ברלין" מגיעים המלאכים הלבנים לארץ לא באמצעות כנפיהם אלא בטיסת בואינג 707. לא כן בפרשתנו. "המלאכים בשמי

עמידתו של יעקב מול עשיו ומול לבן שונה בתכלית. לעשיו, אחיו מבטן ומלידה, הוא שולח מתנות, מתרפס, מתגונן, אך גם

אין לך תמונה עגומה, מכמירת לב ועצובה יותר מזו, בה אדם בורח מפני אחיו הרודף אחריו להורגו- "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ