כל הפוסטים באתיופיה

ברצוני לשתף בסיפור של מורה שטלטל אותי מאוד. המורה שיתפה אותי שבית הספר שלה מקבל תלמידים אתיופים שזה עתה עלו

לאחרונה שמעתי על מיזם חדש תחת השם "שעשני אישה". במיזם זה, משפיעניות רשת ומובילות דעת קהל שאינן דתיות שותפות בקמפיין

דווקא ההבנה שאנו לא יודעים כלום – היא אשר מביאה אותנו לעולם מלא סקרנות לדעת, להיות סבלניים וסובלניים יותר פרשת

ציצית לא הייתה אצל יהודי אתיופיה, אבל הם אולי היחידים שקיימו את מצוות הציצית כפי שהיא מופיעה בתורה מהו לבוש

  ראש חודש הוא יום שמחה, יום חגיגי, ואין עושים בו מלאכה מחוץ לכפר. שלא כמו ביום טוב, מלאכה בכפר

  הפער בין ירושלים המיסטית כפי שתוארה ע"י הקהילה באתיופיה, לבין המפגש עם ירושלים הקונקרטית, בין ירושלים של המיתוס והמציאות

עם ישראל זקוק לאנשים שיקדישו את רוב זמנם לתורה, אנשים שתורתם אומנותם, אבל משימה זו שמורה לבחירי התלמידים "אם בחוקותי

הבנות האתיופיות היהודיות שעלו ארצה סובלות מהקעקועים, במיוחד אלו שיש להן קעקועים של צלב על המצח, שיש קושי גדול להצניעו

בהקדמה לספרו "חלומו של הכוזרי", ד"ר מיכה גודמן פותח כך: "אלפיים שנים המתין עם ישראל עד שנולדה מדינתו העצמאית. אלפיים

האדם המערבי מרגיש שחייבים לו או מרגיש שהוא חייב לעצמו, וכשזה מתממש – זה לא מפתיע אותנו כלל לאחרונה הגיעה