כל הפוסטים בשמיני

חודש ניסן באופק, וברחבי בתי הספר מתחילים להתניע את החזרות למופעים ולטקסים שאמורים לייצג את החלק האחרון של השנה –

כמעט כל מחנך מכיר את תופעת שלוש הקבוצות הקבועות: אלו שאוהבים את עולם המצוות, מזדהים, להוטים ונהנים מחיי תורה; בקבוצה

לפני שלוש שנים, עוד כשהיינו מלאי תקווה לקראת הרחבת הסכמי אברהם ונרמול היחסים של ישראל עם מדינות ערב, הוכרז באופן

האם כאשר דרשנים מנסים לפרש את פסוקי המקרא הנוגעים לאירועים כרונולוגיים (מי, מה, מתי), הם מנסים לקבוע את ה'אמת ההיסטורית'?

ל"טרמינולוגיה", כך למדנו לאחרונה, יש השפעה גדולה על מסקנות הדיון. עם התגברות הדיון על גיוס חרדים, שבעה ביטויים שחייבים להפסיק

החודשים האחרונים מאז 7 באוקטובר היו יכולים להיות רגעיה הגדולים ביותר של הציונות הדתית. ואינני מתכוון בהכרח למפלגה הנושאת שם

תכונות רבות אנו לומדים מהאבות והאימהות וממייסדי האומה – חסד, אמונה, הכנסת אורחים, אהבת ישראל, מסירות וכן הלאה. על שלל

שאלה: האם חיילים בני אשכנז השוהים בשטח אויב רשאים להקל ולאכול קטניות? תשובה: "מבצע פסח", שאותו מובילה הרבנות הצבאית, מתקיים

האם העובדה שבעולמנו לרוב אין תוצאות ללא הכנות אינה אמורה ללמדנו שלא במקרה ברא כך הקב"ה את עולמו?! מי מבין

במקרים מסוימים החזיקו "ביתא ישראל" מערכת כלים נפרדת עבור שכניהם הלא יהודים, וכלים אלה נשתמרו בחצר על גבי עץ או