כל הפוסטים בשמיני

עת לחבוק ליבי ליבי עם משפחות החטופים. אני לא יודע איך הייתי מתנהג לו הייתי אחד מהם. בעיניים שלי, הקו

שניהם למדו בצעירותם בישיבת ההסדר 'הר עציון' באלון שבות, שניהם בעלי ניסיון צבאי קרבי עשיר ואף גויסו למילואים במלחמה זו,

מאין באנו מאורעות 7 באוקטובר הלמו בכולנו. לא רק הטבח הנורא, אלא גם אימת הכישלון, ההשפלה. איך יכול להיות שזה

התורה קבעה כללים ברורים לזיהוי טומאה או טהרה בבהמות ובדגים, אולם לגבי העופות כתבה רק שמות של עופות שאסורים באכילה.

"ויֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה'  לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד וַיִּדֹּם אַהֲרֹן" [ויקרא י'-ג]

פטירתו של פרופ' אברהם גרוסמן בשבוע החולף היא אבדה גדולה לכל אוהבי תורה. הרבה מעבר להישגיו הפורמליים (פרופסור באוניברסיטה העברית,

בחצי השנה האחרונה גדלה משפחת השכול, ביותר מ-1400 משפחות של אזרחים וחיילים שנרצחו ונפלו במתקפת חמאס הנוראית, ובמלחמה בדרום, בצפון

בפרשה אנו מגיעים לאחד הנושאים המרכזיים ביום-יום של אדם שומר מצוות – מאכלות אסורים. הפרשה מתארת סימנים ברורים המאפשרים לנו

האסון שאירע לנו בשבת שמחת תורה לימד את כל מי שהיה צריך לכך שכולנו אחים. אחים לגורל ולייעוד משותף. היו

הצירוף של OCD והלכה ידוע מאוד הן לעולם הרבני והן לעולם המטפלים. המינוח השכיח ביותר בעולם ההלכתי הוא "לצאת ידי