כל הפוסטים באבי רט

  בעת הזו, בה רבו כל כך מקרי האסונות, נדמה שנפשנו כבר קהה אל מול הטרגדיות ומראה הגופות   האדם

לבני אדם מהוגנים יש מצפן ומצפון פנימי מדויק האומר להם מהו טוב ומהו ישר במקום שיש בו בני אדם רבים

בסופו של דבר ובתחילתו של דבר- האחריות על חינוך הילדים, והעברת המורשת והסיפור מדור לדור מוטלת על ההורים. לא המסך

יש אנשים שלא רוצים ולא מסוגלים לקבל מישהו אחר, דעה שונה, משהו שלא מתחבר לאינטרס ולאגו שלהם "אמר רבן שמעון בן

תפקידנו  לנסות להסיר את החומות החברתיות המפרידות בינינו כדי לנסות לחדור ללבבות הסרט 'חומות של תקווה' שהוקרן לראשונה בארה"ב ב-1994,

ישנם שני סוגי אנשים. יש את אלו שתמיד מסבירים למה המשימה בלתי אפשרית, למה הקושי גדול מדי, למה זה 'גדול

אחת המידות המרכזיות שחסרונן זועק מכל עבר היא מידת הענווה. תרבות שלימה התפתחה בעולם – מפוליטיקאים ועד סלבריטאים, תרבות של

בסופו של דבר ובתחילתו של דבר, הכל מתנקז אל מקום אחד ואל מהות אחת- ירושלים. כל התפילות וכל התקוות, כל

שעות של אסון ומשבר מגלות כוחות ותעצומות נפש גדולים שחבויים בתוכנו, ומציפות לעיני כל ערכי יסוד של שותפות גורל, חסד,

כל הורה רוצה שסיפורו וסיפור משפחתו יעברו הלאה לדורות הבאים. כל עם, לאום, חברה, מדינה וכיוצא באלו רוצים שסיפורם יעבור