כל הפוסטים בד"ר ניצה דורי

פרשת צו ממשיכה את תורת הקורבנות, אך בניגוד לפרשת ויקרא, היא אינה פונה אל האדם הפרטי בלבד, אלא אל הכוהנים

ספר ויקרא נפתח במילים קצרות אך טעונות משמעות :"ויקרא אל משה". הקריאה הזו איננה רק פתיחה טכנית לספר חדש בתורה.

פרשות ויקהל ופקודי חותמות את ספר שמות בתמונה מיוחדת במינה: עם שלם מתכנס יחד כדי לבנות את המשכן. התורה מדגישה

פרשת כי תישא היא מן הפרשות הטראגיות והמטלטלות שבתורה. רגע אחד לאחר מעמד הר סיני הנשגב, העם יוצר עגל זהב.

פרשת תצווה נפתחת בציווי שאיננו דרמטי לכאורה: "וְאַתָּה תְּצַוֶּה… וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ… לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד". אין כאן מעמד

פרשת תרומה פותחת במהלך שאין בו כפייה, אלא הזמנה: "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה… מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ". המשכן –

פרשת משפטים אינה מן הפרשות ה"מרגשות״ במבט ראשון. אין בה התגלות דרמטית, לא ים נבקע ולא הר בוער. יש בה

פרשת יתרו היא אחת הפרשות הפוליטיות ביותר בתורה, גם אם נדמה לנו לעיתים שהיא "רק" פרשת מתן תורה. לא במקרה

פרשת וארא פותחת בשלב מכריע במאבק שבין עבדות לגאולה. משה ואהרון נשלחים שוב אל פרעה, והקב"ה מודיע מראש: "ואני אקשה

פרשת שמות פותחת בספירה יבשה לכאורה: "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה". לא סיפור גבורה, לא דרמה – שמות. אך