כל הפוסטים בהרב ד"ר רונן לוביץ

שני סוגים של מנהיגים שעלולים לשגות ולחטוא מוזכרים בפרשת "ויקרא". האחד הוא המנהיג הדתי-רוחני, הכהן הגדול, ועליו נאמר: "אִם הַכֹּהֵן

מלאכת המשכן הסתימה "כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה ה'," ומשה ממעשה עמו התבשם. הוא ברך על המוגמר וכה אמר: "יהי רצון שתשרה שכינה

  פרשת 'ויקהל' היא פרשה של עשיה קדחתנית. הפועל "ויעש" או "ויעשו" חוזר בה מספר פעמים רב ביותר בהקשר של

במבט ראשון אין כל קשר ודמיון בין מגילת אסתר לפרשת "כי תישא". אולם, בהתבוננות נוספת עולים קווי דמיון משמעותיים בין

פתאום קם יתרו בבוקר, למחרת הצטרפותו אל בני ישראל במדבר, ורואה את משה חתנו יושב "לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם" ו"הָעָם עומד

"נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה" (מגילה יד, א), ושירת דבורה הנביאה שאנו קוראים בהפטרה, הוצרכה לדעתי לדורנו. בימי דבורה "חָדְלוּ פְרָזוֹן

שתי מצוות נדרשו בני ישראל לבצע בליל מכת בכורות, זמן קצר לפני היציאה ממצרים:  קורבן פסח וברית מילה. חכמים הסבירו

כשמשה בישר לבני ישראל את בשורת הגאולה ממצרים העם הגיב באמונה ובהודיה: "וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד ה' אֶת בְּנֵי

במעבר מחומש 'בראשית' לחומש 'שמות אנו עוברים מספרם של יחידים: האבות, האימהות והבנים, לספר שעוסק בציבור, בקולקטיב. ייתכן שדווקא בשל