כל הפוסטים בוישב

  פרשתנו עוסקת כולה בהתרחשויות שבין יוסף לאחיו ובהשתלשלות האירועים הנגרמים עקב הורדתו של יוסף למצרים. זאת למעט הפסקה במהלך

כל מה שצריך כדי לשנות את חיינו לטובה, זו רגישות חברתית למצבו של האחר, ואוזן קשבת התפנית בעלילה העצובה של

אלימות, במובנים רבים, היא תולדה של "אילמות". היכן שמסתיימות המילים, מתחילים המעשים זה מתחיל מ – "וישנאו אותו ולא יכלו

יהודה ויוסף הם שני מנהיגים מובהקים, ולא במקרה יצאו דווקא מהם מנהיגי ישראל בדורות אחריהם. דרכי המנהיגות שלהם היו שונים,

התיאולוגיה הנוצרית חילקה את התורה לפרקים (מיוחס לסטיבן לנגטון מימי הביניים). לדידם, "ויגש יהודה…" הוא פסוק 18 מתוך 34 פסוקים

קשה ועצוב לקרוא את פרשת וישב- לקרוא עד לאיזו שפל מדרגה יכולים אחים להגיע, לראות עד כמה השנאה יכולה להחריב

על פני הדברים, לפחות לפי פשט הכתובים, מעשי יהודה עשויים לשמש דגם ואב טיפוס להחפצת האדם. רמז ראשון לכך מצוי

ר' שמואל בר נחמן פתח : "כי אנכי ידעתי את המחשבות וגו' " (ירמיה כט יא). שבטים היו עוסקים במכירתו

הפתגם "האדם מתכנן, וא-לוהים צוחק", תפור להפליא על כתונת הפסים של יוסף, המשמשת דוגמא מובהקת לכך שהקב"ה רוקם תכניות שמעל

אירוני הוא שמה של הפרשה שלנו, פרשת "וישב", שהרי אין בה ולו רגע אחד של ישיבה במובנה הבטוח, היציב והקבוע.