כל הפוסטים בפרופ' אביעד הכהן

באירוע צנוע בירושלים צוין יום הגיעו של הרב דניאל (דני) יוסף אפשטיין לגבורות. שמו אינו אומר הרבה לחלק מהציבור, בין

הקהילה הייתה לאחד מסממני ההיכר הבולטים ביותר של היהודים בכל ארצות פזוריהם. היהודי מעולם לא ראה כדמות מופת או דגם

הרמטכ"ל החדש נכנס לתפקידו מלא עזוז וגבורה, כראוי וכנכון. פקודת היום שפרסם לרגל תחילת כהונתו, מבטאת רוח לחימה התקפית במלוא

בעידן המלחמה המודרנית בת ימינו, שבה מתנהלים הקרבות לא רק ב"שדה" – ביבשה, באוויר ובים – באמצעות כוחות שריון, צנחנים

  בספר פרקי חייו שראה אור לאחרונה ("למען אחיי ורעיי", הוצאת מודן), מתאר אמו"ר שיחי', הרב מנחם הכהן, אחת משיחותיו

חיוך אחד של חטופה משוחררת שווה יותר מאלף מילים. אבל השמחה והתקווה מהולים בעצב. ובדאגה. לצידם, מלווה אותנו ציפייה דרוכה,

"כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו". תיאור "הפתרון הסופי" של פרעה במצרים מעורר חלחלה. כמו האויבים שקמו עלינו לכלותנו גם בדורות

הגענו לשלב הסיכומים. פרשת ויחי חותמת את ספר בראשית, הוא "ספר הישר" – ספרם של אבות האומה, שנקראו 'ישרים', ואת

ספר בראשית אינו בדיוק המדריך המושלם ליחסי אהבה ואחווה בין אחים. למן שני האחים הראשונים בעולם, שהאחד, קין, קם על

חג החנוכה ופרשת מקץ מתלכדים מדי שנה במעגל השנה היהודי. ומכנה משותף לשניהם: הדגשת ממד חלוף הזמן וחשיבותו. בראש פרשת