כל הפוסטים בפרופ' אביעד הכהן

לפני מספר שנים נזדמנתי לאולם הגדול בבית המשפט העליון. שלושה שופטים נשואי פנים, דנו בכובד ראש בעתירה לבג"ץ שעסקה באחד

חיי יעקב אבינו עומדים כל העת בסימן מאבק בלתי פוסק באויביו ובשונאיו. אך מבקש יעקב ליישב בשלווה, וכבר קופץ עליו

אחד הקטעים הידועים בפירוש רש"י לתורה, הוא פירוש שנתפרסם דווקא בשל מה שאין בו, ולא בשם מה שיש בו. "וישלח

על דרך הכלל, המקרא אינו מרבה בחשיפת עולמו הפנימי של אדם. לרוב הוא מסתפק בתיאור קצר, יבש, גם כאשר מדובר

מנהג עתיק יומין הוא בישראל לומר את פרשת העקידה בכל יום. מנהג זה מובא להלכה בסימן הראשון בשולחן ערוך, ונימוקיו

מחלקת ההסכמה ההדדית, הקונצנזוס, היא מקום נעים. חדרים יפים, מרווחים, מחוממים היטב. היושבים בה מעניקים שבחים איש לרעהו, מלטפים זה

יש פסוקים שליבנו גס בהם, מרוב שהם שגורים על פינו, עד שהם קמים וניצבים לנגד עינינו ממש. כאלה היו השבוע

ספר קהלת הוא מן הספרים המרתקים ביותר במקרא בפרט ובספרות העולמית בכלל. המנהג העתיק לקוראו דווקא בחג הסוכות, "זמן שמחתנו",

כשנודע לו שבנו נהרג במלחמה, לפתע ניגש לפינת החדר, הוציא בקבוק יי"ש חריף מהארון, מילא שתי כוסיות וקרא בקול: "ועכשיו