כל הפוסטים בהרב יובל שרלו

כיצד נברך האחד את השני, וכיצד נביא ברכה ולא קללה? ארבע פעמים מופיע השורש בר"ך בפתיחה לפרשתנו: "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל

התודעה והלב אינם פנויים עתה לעניינים שהם מחוץ למעגל הלחימה. בשעת חירום, אנו מגייסים את כל הכוחות שיש לנו לצורך

"ופרוש עלינו סוכת שלומך" – מסע החגים שבתורה נפתח בפסח, הרגל הראשון, ומסיים בסוכות ובשמיני עצרת. בד בבד עם היסודות

"לא נשכח ולא נסלח" הפך להיות ביטוי שחוק בחברה הישראלית. הוא נאמר מכיוונים רבים, כאשר כל צד מטיח אותו בצד

ייחודו של ראש השנה הוא בראש ובראשונה בעצם קיומו. בכל העולם כולו אין משמעות כלשהי לימים האלה והם ימי חול

"כולכם" – בכל שנה ושנה אנו קוראים בתורה על הברית שנכרתה בין הקב"ה ובין כנסת ישראל. התורה מדגישה: "וְלֹא אִתְּכֶם

"אָרוּר מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן" – הפסוק כמובן אינו קובע שהכאה בגלוי מותרת, אלא שהדרך להתמודד עימה

העיסוק הפוליטי האינטנסיבי ביחסי הכוחות הלאומיים שבין מערכת המשפט לשאר זרועות השלטון משכיח בצורה מדאיגה את חיי היום יום, ואת

"הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ מִצֹּאנְךָ וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ, אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ה׳ אֱ-לֹהֶיךָ תִּתֶּן לוֹ". מצוות רבות בתורה מלמדות אותנו על החובה לחלוק