כל הפוסטים בדבורה זגורי

כמי שהיום יום שלה מספיק רחוק מלהבין מה זה בדיוק חורבן הבית, סיפור כזה שמובא ככה לא נותן לי לשכוח

יש מן מוסכמה משונה כאילו מי שהסכים לגור בשטח משותף עם פלסטינים ומוכן לספוג אחוזי טרור גבוהים יותר בשם האידאולוגיה

בנורווגיה חשבתי על אברהם אבינו שעל פי המדרש חיפש את בורא העולם וחשב שהשמש היא שליט העולם, אפילו הבנתי איך

כמו שאנחנו מייבאים שיש מאיטליה והמבורגר מאמריקה, אפשר לייבא כמה התנהגויות בארצות בהן הרגולטור לא יושב עליך כמו סוהר, ולא

בימינו, נדידת העמים הגדולה נעשית לא בשמים ולא מעבר לים, אלא ברשת. אתה יכול לעמוד בתור ברמי לוי באשדוד ולצפות

טיולים בחו"ל, אנחנו מסבירים לילדים, לעולם לא נוגעים במהות הקשר האמיתי שלנו עם הארץ, כמו אמא אהובה היא לא נמדדת

גם בתוך עשיה מסחררת שאין בה דקה שעמום, אנחנו יכולים להרגיש שבא לנו למרוט את הנוצות שלנו פעם הכרתי תוכי

תל אביב הפתיעה אותי; יותר אוכלוסיה חובשת כיפה התהלכה בין הדוכנים. המטפחת שלי היתה חריגה אבל לא עוררה לא הדים

מי שמתקשה בקריאה וכתיבה יחווה תסכול מעולם היהדות בגלל המשקל הרב שנתנו לספר ויחפש לעצמו דרך החוצה חודש הספר ובמרכזו

למרות הדיבורים נגד הריקוד דגלים, ההפיכה שלו למעשה קיצוני, הפחד שהנוער שיש לי בבית יבין דברים לא נכון, יישרט מהאלימות